צלצול צורם מעיר אותי משנתי, כאב חד מפלח את ראשי, מחפש רק איך להשתיק את מקור הרעש, מרים את השפורפרת. טלפנית עם קול צפצפני שואלת אם אהיה מוכן לענות על סקר קצר, מוחי שעדיין מפענח את המידע הזורם אליו עונה אינסטינקטיבית בחיוב, חושש לצאת גס רוח ועל כך משלם בדקות ארוכות של טחינת מוח על טעמי גלידה שונים.

לאחר שסוף סוף נפטרתי מהמטרד המעיק אני מניח את השפורפרת ומבין שציפור השינה עפה לה ממני והלאה. אני תוהה למה היא מתקשרת בשעה כה מוקדמת, מסתכל על השעון ומגלה שהוא מורה על 12 בצהוריים. המוח שנטען כמעט במלואו מתחיל לשאול שאלות.

היכן אני, איך הגעתי לכן ומתי?

אני מתחיל בעבודת הפענוח: אני נמצא בחדרי, זה ברור, כבר התחלה טובה. אך ההמשך סבוך יותר... איך הגעתי לכאן? סביר להניח שקובי, איתו הגעתי אתמול העירה היה גם זה שהחזירני. אך מתי? זאת כבר שאלה קשה מדי... ברור שזה היה בין 2 בלילה לשעה הנוכחית, אך באיזו מבין 10 השעות שנעלנו חזרתי, על שאלה זו לא אוכל לענות.

פלאשים קצרים מתחילי להבזיק במוחי... יומולדת לידידה. מועדון. וודקה. זולה. הרבה. חיקוי של רד בול. ריקודים. אקסית. רחבה. אקסית. מוזיקה. אקסית. קרובה. קרובה משהיא אמורה להיות. במיוחד במצבה הנוכחי...

ברגי ראשי החלודים מתחילים לנוע אט אט. התמונה מתחילה להתבהר, פרטים מתגלים.

מסתובב ברחבי העיר בין בריה וסמטאותיה, שלל סמסים נשלחים ומתקבלים...פלאפון!

רץ אל המכשיר שיכול להבהיר את שאר הפרטים מאפלת ליל אמש... להסיר את הערפל ממה שקרה.

והוא מאשש את מה שחשבתי. האקסית... יותר מדי אלכוהל מצדי, יותר מדי אלכוהול מצדה יותר מדי חבר באמצע... ויותר מדי עובדה שיש סיבה שהיא אקסית, ולא נוכחית...

לא מצטער על דבר שקרה, ובעצם מה כבר קרה...