היו לי כוונות טובות, לא רציתי ללכלך, התכוונתי להקיא דרך החלון... אבל הוא היה סגור... |
| 1/2008
על דייגים חרמנים וטלוויזיה חינוכית
לפני ימים מספר נקלעתי לביתם של אותם אנשים מוזרים משום מה עדיין חיים
בעידן חסר כבלים (או YES לצורך העניין). ובגלל שבערוץ 2 שודרה יולי תמיר
כשהיא שחה על אה ועל דה העברתי את הטלוויזיה לערוץ הראשון, ושקעתי בשיחה,
מבלי לשים לב למתרחש על המרקע. לאחר כמה דקות נפתחו שידורי הטלוויזיה
החינוכית בערבית, ובין שלל התוכניות המרתקות שודרה תוכנית ילדים חינוכית
ומעניינת במהלכה דייג ערבי מחרמן את דגים מתים ותוך כדי כך מספר סיפור
לילדים בבית.
אספר לכם על הדברים אותם ראו עיניים.
הדייג
יושב על סיפון סירת דייגים ומעביר לאט ובחושניות דגים מדלי לדלי, מבלי
לשכח לבחון מקרוב ולמשש כל דג ודג, לא שיש כל סיבה גיונית למעשיו (חוץ
מנטיות זואו-נקרו-פיליות) שכן בסופו של התהליך הדגים רק עברו מדלי אחד
למשנהו, ללא כל מטרה הגיונית. נראה שמלאכתו גוזלת את מירב תשומת ליבו שכן
הסיפור אותו הוא מספר נמצא איפשהו על הגבול בין הזוי למטומטם.
עלי
להוסיף כי אני מספר את הסיפור על פי כתוביות התרגום שקראתי, יכול להיות
שהסיפור המקורי היה חינוכי ואף חכם אך המתרגם שחשב שגם ככה איש לא יצפה
בתוכנית החליט להשתעשע מעט.
והסיפור הולך בערך כך:
חיו להם
באושר בעל ואשה, לא היו להם ילדים. וכל רכושם הייתה חמורה (על המילה
"אתון" המתרגם כנראה לא שמע), לחמורה קראו "פרה" והיא סיפקה להם את כל
פרנסת. יום אחד נולדה להם בת, והם החליטו לקרוא לה "פרה" (!) על שם
החמורה. כשהגיע הילדה לגיל 15 ביקש בן דודה את ידה מאביה, שכמובן סירב.
קרבת הדם לא שיחקה תפקיד בקבלת ההחלטה, חס וחלילה, הוא סירב בגלל גילה
הצעיר.
אך אמה של "פרה" אמרה לו (וכך נכתב בתוכנית המקורית) ש'בן
דודה יעזור ל"פרה" לרדת מהסוס'. אינני יודע מה הייתה כוונתה, או מה אמר
במקור הדייג המספר את הסיפור, אך בתרגום לעברית זו הייתה טענת האם, ואת
האב למרבה ההפתעה טענה זו שכנעה.
כמה ימים לפני החתונה, כש"פרה" כבר התכוננה לחתונה הלך בן דודה לעבודה, ולא חזר... שנה, שנתיים, שלוש...
והאב
שחשב ש'רכבת הנישואין עלולה לברוח' ו"פרה" עלולה להיות מבוגרת מדי מכדי
להתחתן (להזכירכם הנערה בת 18) החליט לחתנה לבן דודה מהצד השני (צדה של
האם, הוא כנראה נורא התעקש לקבל נכדים מעוותים).
ואז כמה ימים לפני
החתונה, נחשו מה קרה... חזר בן הדוד הראשון מהעבודה... והאב לא ידע מה
לעשות, גם לזה וגם לזה הבטיח את ידה של ביתו. ובדיוק כשעמד להתייאש, נחשו
מה קרה... החמורה (כן, החמורה האמיתית, זו מתחילת הסיפור) הפכה לנערה,
שנראתה בדיוק כמו ביתו, 'הפנים אותן פנים, העיניים אותן עיניים'. כשסיפר
זאת, תוך כדי ליטוף אחד הדגים ומלמול המילים "הגזרה אותה גזרה", המבט
בעיניו של הדייג הערבי היה כה מטריד שחששתי שהוא עלול לפתוח את רוכסן
מכנסיו ולבצע מעשים מגונים בדג המסכן ממש מול עדשת המצלמה.
בסופו של
דבר האב החליט לתת "פרה" אחת לכל בן דוד, אך האם סירבה שאחיינה יתחתן עם
נערה שהייתה חמורה במקור, אז היא אמרה לאב לספור עד עשר...
"אחת... שתים... שלוש... ארבע... חמש... שש... שבע... שמונה... תשע... עשה..."
וכאן
בערך נגמר הסיפור, מבלי להבין מה קרה בספור ל'פרה' החמורה, ל'פרה' הילדה,
לאביה החכם ולהני דודיה החרמנים. הדייג שואל את הילדים מה מוסר ההשכל אותו
הם למדו מהסיפור, ואז אומר:
"אם לא תספור על עשר לפני שאתה מתחתן, אתה עלול להתחתן עם חמורה".
רק שאלה אחת נותרה לי מכל הסיפור, למה עדיין קוראים לזה "הטלוויזיה החינוכית בערבית"?
| |
|
כינוי:
קשיש בן 18 (כבר 23)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
