אותו סיפור עם תסריט יודע מראש. מסיבה פרטית, וודקה, מוזיקה טובה, בחורה יפהיפייה, קשיש אחד ורמת סקס גבוהה באוויר. מה כבר יכול להשתבש?...

רואה אותה רוקדת, עוצרת נשימה, על שיערה הבלונדיני, עינייה העמוקות וחיוכה המקסים. תוך כמה דקות אנו מוצאים עצמנו בחוץ, עם עוד 6 אנשים, שני בקבוקי וודקה-מישקה ו"משקה קל בטעם תפוזים".

עדיין לא קורה כלום, השיחה זורמת והערב מתפתח נהדר, אך כאן נכנס לסיפורינו הרועץ. זו לא הפעם הראשונה בה אנו נפגשים. אני זוכר אותה לפני שנתיים, צעירה יותר אך יפהיפייה כבר אז... והנסיבות... רק הנסיבות... הנערה היא "אחות של", גורם ההופך את כל המצב על פניו.

חבורתינו הירושלמית קטנה ומצומצמת, כולם מכירים את כולם, ואת האחיות של כולם. כולם יודעים מי היא, אך דבר מעולם לא קרה, ואסור שיקרה. דינמיקה חברתית של קבוצות קטנות היא עדינה ושבירה מטבעה וכשאחיות קטנות מעורבות בה היא הופכת עדינה אף יותר. כל צעד מצידי, או גילוי של צעד כזה יגרור בוודאות שרשרת ארועים שעתידה לגרום לטלטלה רצינית של אותה דינמיקה עדינה בקבוצתינו.

אנחנו יושבים שם, רק בקבוק כחול מפריד בינינו והחשמיל קיים באוויר, ברור מכדי שניתן יהיה להתעלם ממנו.

אני מעלה הפניה את הדילמה "...את יודעת שזה אסור..."

"חחח... מה זה אסור? איזה שטויות..."

אולי היא לא מבינה את מורכבות המצב אולי לא ממש מעניינת אותה הדינמיקה הפנימית בקבוצתינו.

"למי זה יגיע?"

"לאף אחד... אולי אני רק אגיד שראיתי אותך במסיבה"

אם רק היינו לבד על הספסל... אך אנחנו מוקפים באנשים. וידיעות כאלו דליפותן גבוהה, והשמועה, מעין שלא תצא תפרוס את כנפיה...

אני יודע שהלילה יזרום לאן שאני רוצה שהוא יזרום. אך האם אני רוצה שהוא יזרום לאן שאני רוצה שהוא יזרום?

בגופו של גבר קיימים שלושה מוקדי חשיבה - הראש, הלב ועוד איבר אחד... וחיי הקצרים לימדוני שתמיד כדאי לחשוב עם הראש.

וכך, למרות הפיתוי, למרות עינייה המדהימות, אני בוחר לעשות את המעשה ה"נכון". פעם נשבעתי באיזה בלוג שלא אכנס לפרשיות אהבים שיסבכו אותי עמוק משאוכל לצאת...

וההשלכות במקרה הזה עלולות להיות חזקות וארוכות טווח משאני יכול לחשוב.

אני שומר על השיחה על אותה אש קטנה שהייתה בה. אנחנו חוזרים למסיבה ודרכינו נפרדות.

ואני לא יודע מה רב יותר, הסיפוק מ"הבחירה הנכונה" אותה עשיתי או הרגשת ההחמצה.

_______________________________________________________