היו לי כוונות טובות, לא רציתי ללכלך, התכוונתי להקיא דרך החלון... אבל הוא היה סגור... |
| 6/2008
להיות חומה
אחד הדברים הקשים ביותר בצבא, ואולי גם המבגרים ביותר, הוא לא הטרטורים והריצות, הפקודות והמשכורת הזעומה. אחד הדברים הקשים ביותר הוא חוסר היכולת לשחרר. פשוט לעזוב כשאתה לא יכול יותר, לשים זין על העולם. תמיד קיימת הידיעה כי מכל תהום אליה תפיל עצמך תצטרך לטפס את כל הדרך חזרה. כל טעות שתעשה, תשלם עליה את מלוא המחיר.
זכורים לי ימי התיכון העליזים, כשפשוט יכולת להשתכר כלוט ולהבריז מבית הפסר למחרת, והמחיר הגבוהה ביותר שתצטרך לשלם הוא טלפון מהמורה. כשאתה יכול מדי פעם לשים זין, מקסימום תיגש למועד ז', כשאתה יכול להגיד למורה שממררת את חייך בדיוק מה אתהחושב עליה, והעונש שייתנו לך הוא חופשה של 3 ימים מבית הספר - השעיה.
וכך אתה מוצא את עצמך על מדים, עומד כמו חומת בטון, מקבל את המכות, סופג אותן ולא מרשה לעצמך להשבר אפילו לרגע. כשהאדם השנוא עליך ביותר עומד מולך ושופך עלייך את כל התסכולים שלו בדמות צעקות ועונשים ואתה רק רוצה להחזיר לו במינימום כמה שורות של ארס, אך יודע שעל המילים אותן תוציא מפיך תשלם ביוקר, פשוט בגלל מה שיש לו על הכתף. או כשחייך האישיים יורדים להם במפלי הניאגרה ואתה רואה את היחסים שלך נשטפים להם ויורדים לביוב מצחין וכל מה שאתה רוצה לעשות זה להטביע את יגונך בכוס אך יודע שאם תעשה זאת תתבע באותה הכוס בדיוק.
זה קשה בהתחלה, ולא רק בהתחלה. זה קשה גם כשאתה כמעט שנה וחצי בצבא, וזה יהיה קשה גם לפני השחרור. אבל כמו איזה אפקט שפעם שמעתי עליו מהמורה לספורט, עצם שחוטפת מכות, לא כאלה מרסקות, כאלה שהיא יכולה לעמוד בהן, רק מתחזקת מזה.
| |
|
כינוי:
קשיש בן 18 (כבר 23)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
