היו לי כוונות טובות, לא רציתי ללכלך, התכוונתי להקיא דרך החלון... אבל הוא היה סגור... |
| 8/2008
צבוטותי
"מישהו ראה את הצבט שלי?"
"לא" אנחנו עונים.
"ראיתם את הצבט שלי?" - השאלה נשאלת ממש אילו לא נשמעה לפני 45 שניות.
"לא, לא ראינו..."
"תגידו, הצבט שלי, מישו ראה אותה?" -לא, עדיין לא חלפה דקה. מהפעם הראשונה שהוא שאלה.
"לא, לא ראינו את הצבט שלך!" וואו, איזה יצירתיות, כמה ניסוחים יש לשאלה אחת...
אך הוא אינו מתייאש, ועובר לטקטיקת 'הפרד ומשול' (או שזה 'הפרד ושאול' במקרה שלו...?) ועובר בינינו אחד אחד, "ראית את הצבט שלי?"
"יש מין קטע כזה, שאם שואלים 10 פעמים אז התשובה בדרך כלל לא משתנה, לפחות אם הבן אדם לא מתעצבן בקלות..."
אחרי הפעם העשרים ששמעתי את השאלה כבר הייתי מוכן לתת לו כאפה בעצמי...
ושלא תחשבו שמדובר באדם לא אינטיליגנט, אחרי הכל לא מדובר בסרטן, או מישהו שמחופש לסרטן, לא מדובר אפילו באיזה רופא שיניים, הוא בן אדם אינטיליגנט, הוא נהג אגד...
אני בתמימותי כבר חשבתי שאחרי שהוא ישאל בפעם ה... (שיט! התבלבלתי בספירה, עכשיו צריך להתחיל מהתחלה) הוא יתייאש ויסע. אך לא זו היא רוח 'אגד'! הנהג מודיע חגיגית "עד שאני לא מקבל את הצבט שלי, אני לא נוסע!"
אנחנו ישובים כך, דקות ארוכות, בתחנת אוטובוס בלב מבשרת ציון.
ברווח הזה שבין יאוש לשעמום יושבי האוטובוס מתחילם להעלות קונספירציות "אני יודעת! צבוטותי לקח את הצבט!" קוראת זו שיושבת ממולי.
"אבל מה יש לו לעשות עם צבט!" - שואלת חברתה
"זה דווקא ברור, פירסינגים!" - אני מצטרף לשיחה.
"וואי, זה רעיון טוב!" -אומרת נערה שיושבת בספסל השני.
"כן, אפשר לעשות ככה פירסינגים בכל מיני צורות וכאלה..."
"נכון, וזה יוצא עם הרחבה כבר על ההתחלה" -היא מתלהבת
"מה? אבל לא ידעתי שצבוטותי הוא פירסר..."-אומרת החברה.
כן, זה עזר לו לצאת מהדיכאון שהוא נכנס אליו אחרי שקוטותי טבע בים..." -אני מסביר
בזמן שאנו מעלים תיאוריות קונספירציה, הנהג מחליט לספר גם הוא כמה סיפורי הדיה "תחזירו לי את הצבט! היא עולה... 700 שקל!". מששמענו את המספר ישר קיבלנו צביטה בלב.
"ואולי..." מעלה זו היושבת ממולי תיאוריה משלה "מישהו לקח את זה כדי לנקב לעצמו את כל החורים בכרטיסיה..."
"כן, זה הגיוני" עונה לה חברתה.
"יותר הגיוני משצבט תעלה 700 שקל"
"אם לא תחזירו לי את הצבט... אני לאקח אותכם למשטרה!"
"ומה תגיד להם? שצבוטותי לקח לך את הצבט?"אומר מישהו בספסל מאחורי.
"מסכן, קודם קוטותי ועכשיו תיק במשטרה..." -אני מבכה על מר גורלו של צבוטותי.
20 דקות של המתחנה כנראה הצליחו לשבור את רוחו של הנהג עם סבלנות הברזל, או לפחות לצבוט אותה... והוא מתחיל לנסוע אל עבר הכיכר וחיוך קל עולה על פנינו, אך לפני שהספקנו לצבוט את עצמינו כדי להבין שאנחנו לא חולמים, אנו רואים כי הבמקום לפנות שמאלה בכיכר חוזר הנהג אל הכביש ממנו הגיע ונוסע אל עבר תחנת המשטרה.
אחסוך מכם את הסיפורים על שוטרים מופתעים למשמע הסיפור ההזוי ועל צבוטותי המובל באזיקים אל התחנה...
חברים שלי מחכים לי בהופעה של אביב גפן בירושלים, איך בדיוק אני אמור לתרץ את האיחור? מי יאמין לי שהנהג איבד את הצבט ונסע למשטרה...
אביב גפן
אקסית סקסית...
ארקדי, ניץ ואני
נוי וניצן
נוי וניץ!
מי בא לווליום?
| |
|
כינוי:
קשיש בן 18 (כבר 23)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
