|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
רישומים על שישי נטול אלכוהול
ההרגשה הלא מוכרת הזאת של פקחות בערב שישי אינה הופכת מוזרה פחות גם בסופ"ש השני של התנזרותי מאלכוהול.
האנשים מתנהגים מוזר, שמחים ומוארים, חייכנים ומגבבים שטויות לרוב. מבדר לראות את הסובבים אותך שתויים כשבדמך אף לא טיפת אלכוהול. הארועים, הפרטים ורעיונות ה-"וואי, אני צריך לכתוב על זה בבלוג" נזכרים בבהירות של יום שמש קייצי.
אך עם זאת הכל איטי הרבה יותר, אפילו משעמם. סף החרמנות יורד פלאים, ועלמות החן יפות הרבה פחות. השיחות מתנהלות משל היה זה יום שלישי 21:00 בקניון השכונתי. זרימת המילים והרעיונות החופשית מתחלפת במגבלות בנימוס, רמת ההיכרות, ההשלכות האפשריות על מכרים משותפים ושאר ההגבלות שאנו מטילים על עצמנו עם אנשים כמעט זרים. וכשלא נכנס יין, לא יוצאים סודות.
הקשה ביותר הוא לשבת סביב בקבוק וודקה, פריגת וכוסות פלסטיק ולראות את האחרים גומעים כוס אחר כוס, נכנסים למצב הזה בו אני שוהה כל שבוע אחר ביום ובשעה הזו. להריח את בקבוק בשקיקה בתקווה להשתכר מהריח, ולהתבדות בפעם ה-100 שהטריק הזה לא באמת עובד.
מישהו אי פעם השתכר מריח?!
|
נכתב על ידי
קשיש בן 18 (כבר 23)
,
11/11/2008 19:45
בקטגוריות אישי, אלכוהול, וודקה, חיי לילה, ירושלים, ירח, כיכר האמריקאים, מודיעין, סופשבוע, סנטר, עיר
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
הקול הקטן
לא מספיק שאני אלכוהוליסט מכור לבילויים, אני גם מסתכל על חצי כוס הוודקה הריקה...
(במיוחד כשאני הוא זה שהשאיר אותה חצי ריקה, על מנת שיהיה מקום לקריסטל תות מוגז)
גם אם יצאתי חמישי-שישי-מוצ"ש ואז בראש השנה שני-שלישי-ורבעי (ובסופ"ש הזה כנראה גם חמישי, שישי מוצ"ש)
אני אוכל את עצמי (או שמא במקרה שלי זה שותה את עצמי) על כך שלא יצאתי ביום ראשון, ושלא תבינו לא נכון, זה לא שלא היה לי לאן לצאת, זה פשוט כי יום לפני כן יצאתי עד האוטובוס האחרון (3:00) ואז קמתי ב6:30 לצבא... ופשוט לא יכולתי לתפקד ובטח שלא לצאת בראשון. אבל תמיד קיים הקול הקטן במוחי שאומר "היית יכול לשתות שני רד-בולים או 4 כוסות קפה ותאמין לי שהיית מסודר לכל הלילה, לא היית יודע שאתה בכלל עייף. בטוח הפסדת ערב מטורף, בטח היה ממש כיף בזמן שאתה ישנת והזדקנת לך בבית".
ממש לא אכפת לו, לקול, שיצאתי 6 ערבים בשבוע (או 9 מתוך 10 בכולל)...
ככול שאני מנסה לגרשו משם, הוא צועק ביתר שאת "אתה מזדקן! אתה כבר בן 20, עוד שניה מגיעים הקמטים וכרס!"
חוגגים את הסילבסטר העברי XD
סאפ הכוסיט הנצחית שלי!
את זה לא אני צילמתי...
מעניין מה הן אמרו ברגעים אלו... נסו לדובב את הנערות...
מה זה???
(חסל סדר פנינה רוזנבלום!)
באיחור קל, שנה טובה לכל קוראי הבלוג והמבקרים הזמדמנים.
| |
MISHKA vodka
רציתי לספר לכם קצת על מישקה, שנפרדת מאיתנו היום ולא מצאתי את המילים, היה לי כל כך הרבה להגיד ולא ידעתי ממה להתחיל. בסוף החלטתי להתחיל ב"רציתי לספר לכם קצת על מישקה, שנפרדת..."
את מישקה הכרתי לראשונה לפני קצת יותר משנתיים, היא כבשה אותי בטעמה הלימוני העדין ובקלות המושלמת בה היא יורדת בגרון. אך רק כאשר התעוררתי מלילה אפוף אלכוהול, ללא כאב ראש או תחושת הבחילה המוכרת הבנתי כי מצאתי את הוודקה שלי. ומאז התחיל סיפור אהבה ארוך, לכל מסיבה וכל אירוע הקפדתי להזמינה, ביום הולדתי האחרון היו לי 4 ארגזים שלה...
אהבתי אותה בגרסתה הרגילה, בפעם תפוז אך הכי אהבתי אותה בלימון, על בקבוקה הכחול והלוק האינטילגנטי.
כבר כמה חושים שידעתי שהיא על ערש דווי, אך סירבתי להאמין. כמו בחיים, על אף שידעתי שסופה קרב לא ממש האמנתי בכך. המוכר אמר לי מזמן שהפסיקו לייצר אותה, ולמרות הצער חגגתי איתה את רגעיה (בקבוקיה) האחרונים.
עד היום השחור בו הגעתי לחנות וראיתי כי המקום בו היא עמדה תמיד, בין ה-Nimiroff ל-SVEDKA המקום המוכר הזה, ריק. היא פשוט לא הייתה יותר.
6 בקבוקים אחרונים שוכנים להם בביתי.
אך יותר משהייתה מישקה וודקה, היא הייתה סמל. היא חרוטה בליבם של האנשים שהכירו אותה מקרוב, עבורם היא לנצח תסמל תקופה מסויימת, עיר מסויימת, סנטר מסויים, ורוח נעורים. אם זכיתם להכיר אותה (ואותי) באמת, גם עוד שנים, כשתשמעו את המילה 'מישקה' תזכרו בגיל הזה, ובחוויות האלו ותרגישו צביטה בלב.
כמה תמונות לזכרה של תקופה יפה
MISHKA vodka 2006-2008
| |
|
כינוי:
קשיש בן 18 (כבר 23)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
