|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
צרור מפתחות
כמו מבוך של מסדרונות ארוכים, כך הם חיינו, דלתות דלתות מלוות את הקירות ולרובן אין בידינו מפתחות. מחשבתינו מטיילת שם, לאורך המסדרונות, מחפשת מוצא, לנסה לפתוח דלת זו או אחרת אך נתקלת במנעול. הולכת לאיבוד, ותוך כדי מאבדת מטרה, שוכחת מהיכן באה ולאן היא הולכת. רק לעיתים נדירות נתקלת בדלת שהיא מצליחה לפתוח בכוחות עצמה.
שיחות עם אנשים, לא כאלו של מזג אוויר ושבט בארו, שיחות נפש ארוכות, שיחות על החיים ועל פילוסופיה, הן שמגדילות את צרור המפתחות איתו אנו מתמודדים עם העולם. פתאום בן שיחנו נותן לנו את המפתח בקלות לא שלא תאמן, לדלת מחשבתית שנתקלנו בה עשרות פעמים וסירבה להפתח. לו זה היה ברור, נדמה כי תמיד היה לו את המפתח הזה היכנשהו בצרור, בין ה-5 שקל של העגלות בסופר למפתח לדירה הישנה שמשום מה הוא מסרב לזרוק. השיחות האלו הן מעין שיתוף-מפתחות, נותנות לנו לפתוח דלתות שמעולם לא היינו פותחים. לפעמים המפתחות שלנו לא מתאימים למנעולים של חברינו, לפעמים המתפחות שלהם נראים לנו מיושנים\בנאליים\מוזרים ולא ניקח אותם לידינו, אך כשהם נכונים ומתאימים בדיוק למנעול הנפש שלנו הם תמיד שווים את החיפוש.
אנשים שונים מסתובבים בעולם, ולכל אחד מפתחות שונים, יש אנשים שנכיר שנים, אך להם יש רק מפתח אחד בעולם, מפתח לביתם, לראיית עולמם הצרה והקטנה. שעות של שיחות איתם לא יתנו לנו דבר מלבד דרך נחמדה לשרוף את הזמן. אולי טוב להם כך, עם המפתח הבודד שלהם, איתו הם פותחים את הדלת היחידה שהם מכירים, אולי הם אפילו אנשים מאושרים ביותר, אולי כמה שחושבים פחות נהנים יותר.
אך קיימים גם אנשים נדירים, לרוב הם יהיו דומים לנו במשהו, להם צרור כמעט זהה לשלנו, אבל רק כמעט, אותם לפעמים נפגוש בנסיעת רכבת, טרמפ אקראי או מסביב לשולחן בבר לא רועש מדי, ובשיחה אחת הם יתנו לנו את המפתחות שחיפשנו זמן כה רב, ואת המפתחות שלא חשבנו שחסרים לנו. הם יפתחו בפנינו עולמות חדשים, דרכי ראייה, פילוסופיות ותפיסות עולם במחי שיחה אחת, יראו לנו זווית חדשה להסתכל על הדברים, לפעמים אפילו יתנו לנו כאפה אותה היינו צריכים זמן רב ויעירו אותנו מעייפותינו הנצחית.
עם הגיל והזמן אנו מפתחים את כישורי חיפוש המפתחות שלנו, נהיים פילוסופיים יותר, כמה שעולמינו רחב יותר, ומפת-המסדרונות שבראשינו רחבה יותר כך פחות נחשוש לתת לאחרים ממפתחותינו, אפילו נעלה אותם לבלוג, אולי מישהו בדיוק חיפש כאלה...
| |
מסקנות - הפוסט הכתוב.
אומרים שכך נראים סימפטומים של התמכרות. אך אני מכחיש, אני אלוף בזה.
בחודש הארוך בחיי הסתיים לו בסימן הצלחה, והאלכוהול שב לזקום בדמי לרוב.
כבר כתבתי רבות על הקשיים שבהתנזרות בפוסט סיכום הביניים, אך עם מעבר של שבועיים נוספים אני רואה את הדברים דברים מפרספקטיבה אחרת ולעומק שונה, הקשיים השטחיים כמו השיעמום והקושי לשבת כשלידי בקבוק וודקה מתגשלים כסימפטומים של משהו אחר.
האיזשהו רגע אתה מגיע למצב בו אתה שוכח הכל, מדוע לקחת על עצמך חודש של התנזרות, שוכח את לילות העילפון והמעשים המפגרים שעשית, האנשים שכעסו עליך על דברים שכלל לא זכרת למחרת, שוכח את הקיא על הנעלייך ופטישי החמרמורת ההולמים באוזניך בבוקר שאחרי, כשאתה רק משווע שזה ייגמר. והגרוע מכל, שוכח את הפחד אותו אתה חש לנוכח אותם סימפטומי התמכרות קטנים שאתה מגלה בעצמך.
אך מה שווה התנזרות זו אם לא אפיק ממנה את המסקנות הנדרשות?
מעתה לא אכנע ל'שתייה רגשית' הנובעת מדיכאון ושברון לב, כי היא המסוכנת ביותר מבחינת הגזמה בכמויות.
היותי בן לעם הרוסיאינה מותירה לי לעשות דבר שאסור לאחרים.
את גן טרום חובה סיימתי לפני שנים רבות, ולספור, לפי מיטב הבנתי אני יודע לא רע, לפחות על 10. ואת מלאכת ספירת השוטים אקח מעתה בכובד ראש רב. ובנוסחת ה-'5 שוטים+שוט כל חצי שעה עד שאגיע לראש הנכון' אשתמש מעתה לפתירת כל תרגיל אלכוהולי.
| |
מצברוח לכתיבה.
רוצה לכתוב משהו. אני במצב הנפשי הנכון. לא מהפוסטים המצחיקים, מהעמוקים. ולא יודע מה לכתוב.
אולי כבר אמרתי הכל. אני הרי כה דו-מימדי, שטחי, מה כבר יש לי להגיד שלא אמרתי עדיין.
אם הייתי דמות בסיפור בטח הייתי דמות שטוחה, פלקטית.
בעצם לא פלקטית, זה מוסיף לזה נופח סקסי. ואולי בעצם כן, זה רק הופך את זה ליותר... אני...?
מצברוח נוגה, שירים עצובים (מפגרים) ונס (עדיין אסור לי יין).
אבל, היי! זה חמישי, צריך לצאת לעיר.
| |
|
כינוי:
קשיש בן 18 (כבר 23)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
