היו לי כוונות טובות, לא רציתי ללכלך, התכוונתי להקיא דרך החלון... אבל הוא היה סגור... |
|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
חיים אחרים
היא הייתה מוטלת שם, פסוקת רגליים ומוכסה זיעה, שלה, שלו, של מי שכבר לא זכרה, זה כבר מזמן הפסיק לשנות. הוא גהר מעליה המהירות וגמלוניות, היא הביטה על התקרה, מחכה שייגמור. והוא לא היה מאלה שניסו ללכוד את מבטה בזמן המשגל, והוא לא נראה מאלו שאכפת להם ממפגשי מבטים. מבטו היה קפוא ובוהה כמעט כמו שלה, 'אולי גם הוא דפוק', תהתה. 'אולי גם הוא כאן מהסיבות הלא נכונות... הוא לא מהחרמנים, ממש לא, הוא מאלו שחוזרים שוב ושוב, באים למלא איזה חסך או משהו'. הוא לא היה מכוער, ולמרות זאת היא ידעה שהוא לא נשוי, מעולם לא היה לו קשר ארוך, היא הניחה, לא קשר בריא בכל אופן. 'הנה אני עושה זאת שוב' היא חשבה תוך כדי שהיא פולטת אנחות מזוייפות מפיה, 'מפילה על הלקוחות את הבעיות שלי'. היה בזה משהו טפשי אך מנחם, להטיל עליהם זהות, להדביק נפשות לזרגים המתחלפים. אך היא ידעה שזה לא נכון, לעולם יהיו אלו יחסי מנצל ומנוצלת, והם, אומללים ומסכנים ככל שלא יהיו, תמיד אלו שדופקים אותה. מנחמת אף יותר הייתה המחשבה על גורל, כל זה לא היה בחירה שלה, כך היא אהבה לחשוב. החיים האלו נגזרו עליה, על ידי השכן שאנס אותה, על ידי יחסיה עם אמא, על ידי החיים בעוני, על ידי "אשה יפה" והחלומות על רווחים מהירים. 'בעצם, אני כבר לא יודעת מה הניע אותי לזה מלכתחילה', היא חשבה כשצרחה את אות הסיום בסימפונית האורגזמה המלאכותית שלה...כשהוא שילם לה ויצא, לא היה בזה דבר דומה ל"אשה יפה", ובה, לא היה דבר דומה לג'וליה רוברטס.
'הייתי יכולה להיות פסיכולוגית כל כך טובה, אם לא הייתה זונה. או רופאה. או גננת. היו צריכים להיות לי חיים אחרים' היא תהתה כשהטלפון צילצל, היא הרימה את השפורפרת והדליקה סיגריה, "כן, אני פנויה עוד חצי שעה..."
| |
|
כינוי:
קשיש בן 18 (כבר 23)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
