יצורים טפשיים אנחנו, כוכבים בודדים עם מסלולים קבועים, מסתובבים, מסתובבים ללא מטרה. מחפשים אהבה בחלל השחור, כי מה עוד יש לנו ביקום הזה?

כל השאר הם דליים מחוררים, השוט הנוסף, הסקס המזדמן, השאכטה הארוכה, מתרוקנים מאיתנו יותר מהר משהם נכנסים. מה לא היינו נותנים בשביל השיכחה, כסף, זמן, בריאות, רק כדי לשכוח עד כמה אנחנו בעצם לבד.

לכודים, לכודים בתוך עצמינו, בעולמינו, עם השדים הפרטיים שרודפים אותנו. מחפשים נחמה, ממי שרק ייתן, להרדם בזרועות חמות, להשלות את עצמינו רק ללילה שאנחנו אוהבים, שאנחנו נאהבים.

התהייה, האם פעם, או היכנשהו, אנשים ידעו לחיות אחרת, באהבה קוסמית שמציפה הכל, או לפחות היו פחות בודדים.

אז אנחנו ממשיכים להסתובב על המסלול הכוכבי שלנו, מחכים למטאור מזדמן, שיפגע בנו, שירעיד את האדמה, שישפוך את הים, שיאיר את השמיים, אפוקליפסה, אהבה.

ומה אם... מה אם נועדו לנו רק שניים שלושה מטאוריים בחיים הכוכביים שלנו, וכולם כבר פגעו, כולם כבר היו כאן, הרעידו ושכחו, ואנחנו נועדנו להסתובב כך, בחוסר מטרה, עד קץ הימים, עד שהשמש תכבה.

החיים מטלטלים אותנו, מכים בנו ושורטים אותנו, זורקים אותנו לתהומות ומביטים בנו עושים את הדרך הארוכה בטיפוס מעלה. אהבות נכזבות, כשלונות, צלקות ופחדים מעצבים את מי שאנחנו. לבבות שבורים, אכזבות, סטירות ורגשות אשם בונים סביבינו חומות, מקשיחים את ליבינו, מלמדים אותנו לשמור אותו קרוב קרוב ולא למסור אותו לאף אחד שמא נמצא אותו שוב על הרצפה, מנופץ לאלפי רסיסי קריסטל קטנטנים.

אז מהו בעצם ניסיון? מי אנחנו באמת? האם אנחנו אותן מכות שקיבלנו, שעיצבו את אישיותינו, או שיש משהו עמוק יותר, בסיסי יותר, איזושהי אישיות שהיא מעבר לניסיון הקשה? האם אותם שיעורים אשר למדנו בסבל רב הם לא יותר מלכלוך, שריטות על הזכוכית שמפריעות לנו לראות את העולם כפי שהוא.

ומי בעצם מנצח במירוץ? האם זה אנחנו, המוכים, שנפלנו וקמנו, חיברנו במשך שנים את רסיסי הקריסטל בדבק מגע לכדי לב פועם וכמעט שלם. או שאולי אלו הם דווקא האנשים עליהם הגורל ריחם, שנפשם נקייה מצלקות, שליבם עדיין שלם ומנצנץ כמו באותם ימים בהם אנחנו קנינו את שלנו בחנות החרסינה. האם הם יכולים להתאהב ממקום נקי יותר, האם אנחנו יכולים לחיות ממקום מלומד יותר.

קל להגיד שלעולם לא היינו מוותרים על מה שעברנו כי זה הופך אותנו למי שאנחנו, זה יותר ממנחם. אך האם באמת לא היינו מוותרים על כל אותו ניסיון מלוכלך, על כל השיעורים שלמדנו, על הכל, בשביל להתאהב עוד פעם אחת.

עוד פעם אחת כמו אז, כמו בפעם הראשונה?