קדימה. צעדו אל תוך החושך. אך הזהרו, הוא עוד עלול להאיר את האמת.

אולי שוב... אולי עדיין. לא בטוח.

תפקיד חדש, תובעני יותר מכל דבר שאי פעם ידעתי. בקושי התחלנו, בקושי לגמתי מהקפה של הבוקר וכבר אני כמעט חודשיים פה, כבר רכשתי אויבים, כבר רכשתי אהבות בעייתיות.

שלא לדבר על השעות על גבי שעות של עבודה, עד השעות הקטנות, בניהול אינסוף משימות בו זמנית.

וכולם אומרים: welcome... welcome... welcome...

ומה שהם לא אומרים אך תמיד צלצל בראש (one of us! one of us! one of us)

ובינתיים בחוץ המצב גרוע. לא בערך, לא כמעט. גרוע. לא מצליח לתת אמון במי שצריך, נותן אמון במי שאסור.

מנסה להתעלם מהווה מאכזב, מדמיין תעתועי שווא על עבר מוצלח יותר שכבר לעולם לא יחזור.

סתם, עדכון קצר בבלוג הישן והטוב. כמו צלקת מכוערת שאני טורח לחטט בה מדי פעם.