בפוסט הזה אפרט על פריסת הכוח הצבאי בשטחים, שרשרת הפיקוד והאמצעים בהם נוקט הצבא למילוי תפקידו בשטחים

הפיקודים

הכוח הצבאי מתחלק לשלושה פיקודים מרחביים: צפון, מרכז ודרום. כל פיקוד אחראי על הגנת המדינה מפני האיומים שמגיעים מאותו כיוון: צפון מפני איומים מסוריה ומלבנון, מרכז מפני איומים מירדן והגדה המערבית ודרום מפני איומים ממצרים ומרצועת עזה. לכל פיקוד יש מפקד בדרגת אלוף הנקרא "אלוף הפיקוד". 

האוגדות

פיקוד מרכז, מתוקף היותו הפיקוד הצבאי שמוטלת עליו האחריות להגנת המדינה מפני הגדה המערבית, פורס את כוחותיו בשתי אוגדות מרחביות: אוגדת איזור יהודה ושומרון (איו"ש) ואוגדת איזור הבקעה. לכל אוגדה יש מפקד בדרגת תא"ל (תת-אלוף) הנקרא "מפקד האוגדה".

החטמ"רים

תחת כל אחת משתי האוגדות יש מספר חטיבות מרחביות (חטמ"ר) המשתנה מעת-לעת בהתאם לצרכים הבטחוניים. לכל חטיבה יש מפקד בדרגת אל"מ (אלוף-משנה) הנקרא "מח"ט" (מפקד חטיבה). בדרך כלל, כל חטיבה שולטת על נפה אחת. במילים אחרות, כל חטמ"ר שולטת על עיר פלסטינית מרכזית אחת ועל הכפרים והעיירות שבסביבותיה. החטמ"רים של אוגדת איו"ש נכון להיום הן:

1. חטמ"ר מנשה - נפת ג'נין.
2. חטמ"ר אפריים - נפת טול-כרם ונפת קלקיליה.
3. חטמ"ר שומרון - נפת שכם.
4. חטמ"ר בנימין - נפת רמאללה.
5. חטמ"ר מכבים - איזור קו התפר.
6. חטמ"ר עציון - נפת בית-לחם.
7. חטמ"ר יהודה - נפת חברון.

תחת פיקודה של אוגדת הבקעה נמצאת חטמ"ר אריה השולטת על נפת יריחו.

הגדודים

תחת כל חטמ"ר פרוסים גדודים סדירים (המתחלפים בגדודי מילואים לעיתים) מהחטיבות השונות (צנחנים, גולני, שריון, תותחנים וכו'). הגדודים מופקדים על גזרות: עיר פלסטינית או גוש כפרים ועיירות. כל גדוד אחראי על אכיפת החוק ושמירה על בטחון ישראל מפני איומים המגיעים מגזרתו.

פעילות הבט"ש והמחסומים

לצורך מילוי תפקידו, כל גדוד פועל בשני מישורים: פעילות ממוקדד ופעילות בט"ש (בטחון שוטף). במישור הפעילות הממוקדת, גדודים מבצעים (כמעט מדי לילה) מעצרים של פעילים בארגוני הטרור, שלעיתים מתדרדרים לחילופי אש. במישור פעילות הבט"ש, הגדוד צריך לשמור על השגרה הבטחונית בגזרתו ע"י סיורים (ברכב או ברגל) אך גם באמצעות איוש עמדות קבועות הפרוסות ברחבי הגזרה - פילבוקסים (עמדות תצפית ממוגנות) ומחסומים. הפילבוקסים נועדו לאפשר מעקב ותצפית על נקודות ציון חשובות: כבישים, צמתים, כפרים בעייתים וכו' (תמונה). המחסומים (או בשמותיהם היותר "סקסיים": מעברים, Checkpoints, Terminals) הם נקודות ביקורת קבועות הממוקמות על דרכים מרכזיות ברחבי השטחים ועל קו התפר ע"מ להבטיח בקרה שוטפת על האוכלוסיה העוברת בהם במטרה למנוע העברת אמצעי-לחימה ממקום למקום ולבסוף לתוך ישראל. אך המחסומים לא נועדו רק לבדיקה בטחונית של התושבים הפלסטינים העוברים בהם, אלא גם להגבלת תנועותיהם. הגבלות אלו משתנות מעת-לעת בהתאם לצרכים הבטחוניים, אך גם כצעד של ענישה כנגד כפר או עיירה שמהם יצאה פעילות מלחמתית או טרוריסטית מסוג זה או אחר. פעמים רבות, פעילי ארגוני התנגדות פלסטינים תוקפים את חיילי צה"ל במחסומים (ובחלק מהתקריות אף הורגים בהם), וכתוצאה מכך השימוש במחסום נאסר על כל הכפר ותושביו למעשה נאלצים לחפש דרכים חלופיות.

סוגי המחסומים

לעיתים, במיוחד במצבים בהם ישנן התרעות רבות על כוונות לביצוע פיגועים, ישראל סוגרת את כל המחסומים מאותו הסוג במקביל:

1. מחסומי סגר - המחסומים המוצבים על קו התפר ומפרידים למעשה בין מדינת ישראל לשטחים. לרוב היציאה מתחומי מדינת ישראל לתוך השטחים אינה דורשת אפילו בידוק, אך הכניסה מהשטחים לתוך שטחי מדינת ישראל כרוכה בבידוק ובהצגת תיעוד מתאים (תעודת זהות ישראלית או אישורים עליהם אפרט בהמשך). כאשר מוטל סגר על השטחים, הכוונה היא שהכניסה לישראל לא מתאפשרת לפלסטינים. נכון להיום, סגר מוטל על השטחים כבר מתחילת האינתיפדה (שלפניה פלסטינים יכלו להכנס לישראל ללא כל הגבלה) והממשלה מחליטה מעת-לעת לאילו אוכלוסיות פלסטיניות יש לאפשר מעבר.
2. מחסומי כתר - מחסומים המוצבים על כבישים וצירי תנועה בתוך השטחים. לרוב, מטרתם היא לפקח על תנועת פלסטינים מיישוב אחד לשני או על ציר תנועה מרכזי. כאשר מוטל כתר על כפר אחד או על מספר כפרים, הכוונה היא שכל מחסומי הכתר סביב לאותו אזור נסגרים ולא ניתן לעבור בהם. במילים אחרות, הפלסטינים תושבי אותו אזור לא יכולים לצאת ממנו. לרוב כתר מוטל על אזורים בשל קיומן של התראות "חמות" על כוונתם של פעילי ארגונים פלסטינים לבצע פעילות כזו או אחרת. במקרים מסויימים (שנפוצו בעיקר בארבע השנים הראשונות של האינתיפדה) הוטלו כתרים ממושכים ביותר (של שבועות ואף חודשים) על אזורים רבים, ובכך למעשה נותקו יישובים פלסטינים רבים אחד מהשני. בשגרה, מחסומי הכתר, על אף שלא נסגרים לחלוטין בפני תנועת פלסטינים, מאפשרים מעבר רק לחלק מהאוכלוסיה המבקשת לעבור בהם. גם הגבלות אלו משתנות מעת לעת לפי הצרכים הבטחוניים אותם קובעת הממשלה.
3. מלבד זאת ישנם עוד מספר מחסומים אשר ממלאים תפקידים מיוחדים ולא מתאפשר בהם מעבר לאוכלוסיה הכללית: מחסומי סחורות ומחסומי VIP (שהשימוש בהם מתאפשר רק לבכירים פלסטינים ולארגונים הבינלאומיים הפועלים בשטחים).
4. כאמור, בנוסף למחסומים הקבועים, ישנם חסמי פתע. חסמים אלו נפרסים בצירי תנועה ע"מ לפקח על האוכלוסייה המשתמשת בהם לפרק זמן מוגבל, לרוב על רקע חשש כי מחבלים עומדים לעבור בהם. חסמים אלה, על-אף היותם זמניים, נפרסים כמעט מדי יום בנקודות שונות ברחבי השטחים.

בחלק הבא אפרט על פעילותה של יחידת התיאום והקישור.