איזה כיף לנו! סוף סוף נסגור חשבון עם אלו שהובילו אותנו להפסד המביש ביותר בתולדותינו!

גורלות יחרצו, דמים ישפכו וראשים יערפו. העם ייצא בריקודים ובמחולות.

אתם חושבים אולי ששלושה אנשים אשמים ב-"הפסד" (אני בכלל לא חושב שהפסדנו, אבל לזה נגיע אחר-כך), אבל האמת היא שאנחנו אשמים יותר.

אנחנו אשמים כי אנחנו המלכנו את שרון ואת יורשו אולמרט. כי במקום לתת הזדמנות לברק, שהיה למעשה ראש הממשלה האחרון עם אג'נדה ברורה ודבקות כללית במצע הבחירות שלו, העדפנו להפטר ממנו כי הוא לא שפך את דמם של הפלסטינים בכמויות שיחלנו להם. תחתיו העלנו את שרון שהיה ידוע כדובר אמת במשרה חלקית וכשוחט מדופלם. משום מה, רבים הופתעו שבאופן בלתי צפוי הוא החליט לפרק את מפעל ההתנחלויות בעזה שהיה כה קרוב לליבו בכל השנים. גם המפלגה הקיקיונית שהוא הקים שהורכבה אך ורק לצורך שרידותו הפוליטית של שרון והורכבה מאופורטוניסטים בני המפלגות האחרות הייתה צריכה לאותת לנו שמשהו לא תקין בהתנהלות של האיש הזה. במקום ללמוד מהטעות שלנו, החלטנו (אלו שטרחו בכלל לגשת לקלפי ביום הבחירות) להמליך את בן טיפוחיו האפרורי אהוד אולמרט שמדבר הרבה ועושה מעט. לו היה יותר אידיאליסט ופחות פוליטיקאי הוא היה מציב למלחמה הזו מטרות ריאליות וברות השגה ולא גורם לכולנו להשלות את עצמנו כי גם נשחרר את החטופים, גם נפרק את חיזבאללה וגם נתלה את חסן נסראללה בכיכר המדינה. הוא היה מודה שלא ניתן לשחרר את החטופים במציאות הקיימת אך שיש לתבוע מחיזבאללה מחיר כבד על המעשים הנפשעים שלהם - תוצאה שהשגנו מעל ומעבר. במקום זאת, הוא הוביל במקביל מהלכים סותרים ומהוססים ובסוף עוד יזם פעולה קרקעית מבולגנת בזמן שהיה כבר ניתן להמתין להפסקת האש. זאת אשמתנו שבמקום לתת את המושכות למנהיגים אמיתיים (כמו עוזי דיין למשל), העדפנו לתת אותן למי שהכי התחנף אלינו.

אך אנחנו אשמים בעוד דבר. משום מה, למרות שאנחנו ארץ ידועת מלחמות ומאבקים מזויינים, אנחנו עדיין מתעקשים להתייחס לחיילים כאל ילדים. הגישה הזו לפיה הצבא הוא תנועת נוער והאזרחים הם המגן האנושי של המדינה היא שגויה ופסולה. היא כובלת את ידי הממשלה והצבא להוביל מהלכים צבאיים משמעותיים, כי ברגע שחיילים נהרגים במילא בקונצנזוס הלאומי שלנו הפסדנו. יכול להיות שזה בגלל שכבר עשרות שנים לא הרגשנו באמת מאוימים ועל סף הכחדה ולכן מותו של כל חייל-ילד נראה לנו כל כך מיותר? היינו יכולים לפרק את חיזבאללה. מדינות כבר פירקו ארגוני גרילה. אנחנו בעצמנו פירקנו את אש"ף באותו מקום בדיוק. רק שאנחנו יודעים כמה זה עולה ואנחנו לא מעוניינים לשלם את המחירים האלו. לו היינו מחסלים את חיזבאללה אבל מאבדים 1,000 חיילים, האם גם אז היינו תובעים את התפטרותה של הממשלה?

אבל זה לא נגמר כאן. האשמה האולטימטיבית הרובצת מעל ראשינו היא אשמת הכיבוש. כולנו עברנו בצבא וכולנו יודעים מה הולך שם, אבל כולם מקבלים זאת כגזירה משמיים. התרגלנו לאלימות מסביב לשעון ולסגירת חשבונות אינסטנט. כל דרגי הפיקוד הבכירים עסקו בלמשול בפלסטינים העלובים במקום להערך למלחמה באויבים ראויים. תקריות שהיו מעורבים בהן יותר מכוח או שניים הסתיימו לרוב בקטסטרופה כזו או אחרת. מלבד זאת, הזנחנו את מערך המילואים בצורה פושעת. משרד הבטחון זלזל בהערכות הלוגיסטית שלהם על חשבון הצבא הסדיר השמן. פתאום כולם נזכרים שכבר לא מספיק יום הכנה אחד לעלייה לקו לקראת פעילות מבצעית. בנוסף לכל זאת, הזנחנו את מיגון הישובים בצפון (וגם בדרום) הארץ על חשבון ההתנחלויות שזכו בהנד עפעף למיטב האבטחה והמיגון שמערכת הבטחון יכלה להציע. אם רק היינו מעכלים באיזו קלות בלתי נסבלת מוקמים בשטחים חומות, גדרות, כבישים, בסיסים ועמדות שמירה אולי היינו מתחילים להתרעם על הסחבת במיגון יישובי הגבול שלנו. הצבא שלנו לא מספיק מתאמן, לא מספיק נערך למלחמה כוללת או מוגבלת ולא מספיק שומר על גבולות המדינה. במקום זה, הצבא מתעסק בעיקר בשיטור ובטיפוח הכיבוש, שעד עצם היום הזה אף מדינאי ישר לא קם ואמר מה מטרתו ומה התוכניות שלנו בנושא הזה.

אני לא חושב שתהיה עוד מלחמה בקיץ, אך אני לא בטוח כלל שלא תהיה שוב מלחמה כלשהי בשנים הקרובות. סביר להניח שחיות הטרף שמקיפות אותנו ירצו שוב לנסות את חוסננו הלאומי ואת עוצמתם של מנהיגינו. גם אם לא תהיה מלחמה, בקצב שדברים מתנהלים עכשיו, אנחנו נקום יום אחד ונגלה שאנחנו לא המעצמה הגרעינית היחידה באזור. אם לא נעלה בבחירות הבאות מנהיגים יותר נחושים ויותר אידיאליסטים אנחנו נמשיך להדרדר.

אז ברכות לנו על דו"ח וינוגרד. אבל מי שחושב שמשהו מהותי ישתנה גם אם כל הההנגה הנוכחית תפרוש לגמלאות - טועה.

אם לא נעשה עבורנו ונניע את גלגלי ההיסטוריה, אנחנו נדונים לחזור עליה שוב.