זה הלילה המיוחד שכולם שותים ומרשים לעצמם להשתכר עד מוות.
פותחים בקבוק שמפנייה ושותים לחיי האהבה, מכוסות גבוהות ושקופות, מושקעות.
הספירה לאחור והנשיקה הצרפתית מלאת התאווה.
זה מה שראיתי בין השנים 2005-2006.
גם הרבה חושך ראיתי, וסדינים מלוכלכים, וביצועים מרשימים שלא ידעתי לבצע לפני.
עכשיו,אני משערת שהכל מתנהל כל כך אוטומטי וחסר טעם, או צבע, או חיים.
כל לילה שהמספר ישתנה, אני אזכר איך שקיבלתי אותך לראשונה.
וואו, שנה, זה כל כך הרבה זמן לסבל שאני גוררת איתי.
שנה שלמה, מאז שנהיינו ביחד.
ביחד.
בקרוב, אני ארצה לראות אותך שוב.
בקרוב, אני אהיה מוכנה להכל.
בשביל מה אנחנו חיים אם לא בשביל האהבה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
