כבד את עצמך ואת הזולת

השישי באוקטובר .

אני רעיה ואם לשני בנים בתקופה של דיכאון של אחרי לדה . בני השני ילד מקסים ביין חמישה  חודשים נולד ביום הזיכרון לחללי ישראל ערב חג העצמאות המצעד האחרון שהיה בירושלים ואני בבית החולים רואה את החיילים צועדים ומבזיק במוחי שיש לי שני בנים וגם הם באוד שמונה עשרה שנים יהיו חיילים. והפחד מרקיע שחקים ומאותו רגע מתחיל תהליך של דיכאון .

נחזור לתאריך הנקוב השישי באוקטובר יום כיפור נוסעים אנו לחברים באשל הנשיא בכדי לעבור בכייף את החג  ושחברתי היקרה תעזור לי בטיפול בילדים כי אני קושי מתפקדת ואישי היקר חשב שהמרחב יצליח לאושש אותי ( אני אישה של מקומות פתוחים ). אנו יושבים במרפסת הילדים משחקים בחצר ופתאום רואים בשמים מטוס,מטוס ? ההרגשה מיד קפצה שמשהו לא בסדר אחרי כמה דקות עוד אחד ואז רואים את האנשים יוצאים מהבתים בתחושה שמשהו קורה וכרוז אומר לפתוח את הרדיו בבתים נו ,נו יקירי שומע את הסיסמה שלו ואנו אורזים את עצמינו לחזור הבית בכדי שהאיש שלי ירוץ לנקודת המפגש שלו ואני בשקט בלי לומר מילה בפחד נוראי עם שני ילדים בנגב השומם מרגישה שעולמי חרב עלי. ידידי לא הספר לכם מה עבר עלי במשך שישה חודשים לבד עם שני ילדי באחד מישובי הנגב בלי ידיעה אחת מהבעל עם קרע קטן של גליל ניר טואלט שבו כתוב אני בסדר נשיקות לילדים רק הציין שמשם מהשאול הפרטי שלי ( שאולי פעם הספר )   יצאתי מחוזקת. כפי שאתם יודעים אנו חיים באושר אוהבת אוותכם גמר חתימה טובה לצמים ומי שלא יום שקט ורגוע .