כבד את עצמך ואת הזולת

אני ממש לא יודעת מהיכן להתחיל אך מטריד אותי מאוד שבחי נכדותי אנשים קרובים באים ונעלמים להם  הן גרות באוסטרליה עם הוריהן וסבא וסבתא מצד אימן לידם. ואילו הקרובים שמלווים אותן מיום הולדתן ועד היום. שאר הדודים מתחלפים כמו גרביים וזה ממש עצוב,, בתחילה היה דוד תומר תמיד שיחק עם הגדולה  שמר ביבי סיטר. אך כאשר הייתה בת שנה וחצי ארז חפציו וחזר לארץ.  ולאומת זה הדוד אשד נסע לחצי שנה לבקר את החיו ואז הוא שיחק איתה שמר ופינק  רק הילדה הקטנה גדולה  התרגלה עליו ארז חפציו ושב לארץ .והנה הסבתא מי המרקע של המחשב שלפעמים רואים בתמונות נחתה לחודש וחצי גם פה פרצוף חדש עם חיבוק נשיקות  הרבה אהבה והופ נעלמה ופה ושם רואים אותה במסנג'ר והנה הדוד שי מכלית ממלבורן לשוב לפרת ,ושוב פנים חדשות דוד שרק מדברים עליו נעשה מוחשי. וסוף סוף יש לה לגדולה אחות חברה לצרה של דודים באים והולכים ובקושי מבינים או זוכרים מי או מי ושוב הם נעלמים. הסבתא חוזרת בכדי להכיר את האחות הקטנה ונוסעת והדוד תומר אתם זוכרים זה שחיבק כשהגדולה הייתה קטנה שב לאוסטרליה לשנה, שונה נראה עכשיו יותר בוגר עם שער ארוך כמו אינדיאני והנה גם הדוד אשד שב הפעם לכמה שניים ,אך הדוד תומר חוזר לישראל מי יודע לכמה זמן ומתי ישוב שוב לחיהן של השתיים .

אני חושבת שברברתי יותר מידי אך חישבו מה מרגישות שתי ילדות אחת כבר בת שבע השנייה בת שולש שדודים יקרים ואהובים באים ונעלמים מחיהן היום יומי ובין לבין יש קפיצה לחודש לארץ ושם יש ים של דודים שמחבקים ומשקים פוי זה ממש לא נעים,