כבד את עצמך ואת הזולת

הוזמנתי לחתונה של בת בן דודתי ז"ל החתונה נערך בנמל תל-אביב מקום שעל פיו נחשב ליוקרתי לחתונה הלכתי עם אישי היקר כנציגים של כול משפחתה המורחבת של דודתי כי לה נשאר בחיים רק אבי שגר בדרום הרחוק ומפאת מחלה לא יכול להגיע .

נסענו נרגשים לבושים במיטב מחלצינו בהרגשה של  שליחות + חגיגיות  הגענו לאולם קיבלו אותנו בחיבוקים נשיקות מזל טוב מילות חיבה ובכבוד הושיבו אותנו בשולחן שלא הקרנו איש אך חשבתי לעצמי לא נורה אני אישה ידידותית  חיוך לפה ולשם הלבבות נפתחו והשיחה קלח על השולחן היו שני קנקנים של מיץ, החופה נערכה בצהלה ושמחה בסופו של הטקס ישבנו וציפינו שיגיעו הסלטים אך לשווא אין מלצר ואין אוכל בסוף ראינו שעומדים בתור משני צידי האולם אורחים עם צלחות כאנשי תמחוי אמרתי לאישי היקר נחקה שהתור יפחת ואז נלך לקחת אוכל בסופו של דבר קמנו לקחת אוכל מה אומר ומה הספר לא נישאר אוכל המלצרים בקשו סליחה אנו מיד נביא עוד אוכל התיישבנו בחזרה במקום עם עוד כמה אנשים מבוגרים שחשבו כמונו אך שום כלום לא הגיע הבנו שבזה החלק של האוכל ניגמר קמנו ויצאנו לדרכינו חזרה הבית מאוכזבים רעבים הרגשנו שדקה אחרי ששלשלנו את המעטפה לכספת לא ענינו איש  מפח נפש וטעם מר בפה הדבר פעוט אך בכול זאת לא נעים