כבד את עצמך ואת הזולת

פוסט כואב וקשה אולי בגלל חלום רע או שבערך לפני 36 שנים בחודש הזה קרה הדבר? אני ממש לא יודעת איך להתחיל אך כאשר שני ילדי היו קטנים גרנו בבית חדש שזה אתה עברנו זה היה בשנה שהסתימה מלחמת יום הכיפורים, בגלל שהאיש שלי היה במלחמה יותר מחצי שנה זכינו למענק נוסף על המשכנתה לזוגות צעירים . סידרנו את הדירה והינו מרוצים, אך עננה אחת גדולה שראה בבתינו היום אני יודעת שהאיש שאני כול כך אוהבת  חזר מהמלחמה הלום קרב !  אך באותה שנה חשבתי שחיי נשואי התפקששו זה התחיל שפתאום ללא התראה האיש היה מתלבש ונעלם בחוצות העיר בלי הסבר ובלי לומר לאן הוא הולך . לשאלתי איכן הייתה? ומה היה מעשך? קיבלתי צעקות את חטטנית והוא לא חייב לי שום הסבר (   היום אני יודעת שגם לו לא היה הסבר )  הרגשתי שאני מעבדת את האיש היקר לי מכול ואין לי תשובה למה שמתחולל סביבי. פוחדת ודואגת מרגישה שהאיש הטוב והנחמד שתמך ועזר שהרים אותי ונתן לי כוח להיות מה שאני היום אובד לי ( בתקופה היי לא ידעתי ולא שמעתי על הלומי קרב ) הדברים הידרדרו למצב של פרידה במחשבתי . והתחלתי ליישם  על ידי זה שחיפשתי מקום מגורים לילדי ולי חיפשתי מקום עבודה שמשולב בו דיור וכך הגעתי לאחד מבתי הספר החקלאים בארץ כאם- בית הלכתי לראיון  והתקבלתי ( אני צריכה לומר שלא אמרתי למנהל המקום שאני פרודה צינתי שאני נשואה ואם לשני ילדים בגיל גן ופעוטון ) לשמחתי גם זה בסוגריים אישי היקר לא ויתר ויומיים לאחר שקיבלתי את העבודה אלך הוא לאותו מקום והתקבל כמורה לספורט ורכז חברתי כך ששוב מצאתי את עצמי באותו בית עם בין זוגי. באותם ימים כעסתי מאוד על התרגיל שהוא עשה אך לא היה מה לעשות ושנינו נשארנו לחיות ביחד  אך לחוד. טרגדיה אחרת שפקדה את משפחתינו באותה שנה הורידה את הבעיה שלנו מעל סדר היום , לקח כמה שנים שהבנתי שאישי היקר חולה ולו לקח עוד כמה שנים להודות בזה שהוא הלום קרב