ילדתי
בת זקוניי
בחיים יש כמה פעמים שחבל הטבור מתנתק זה תהליך שכזה פעם ראשונה ביום הולדתך הלכה למעשה גוזרים את חבל הטבור וכאילו את יקירה נותקת מימני, אך למעשה פה את מחוברת גם מחוברת ואני מאושרת לאכיל לרחוץ לשחק עם התינוקת שלי . בפעם השנייה בגיל שלוש את אומדת על רגליך וזכותך לעצמאות .
" אני רוצה לבחור מה ללבוש" אומרת "אני רוצה לאכול לבד" לא חשוב שחצי מהאוכל על הרצפה על השולחן ועל הבגדים. בפעם השלישית ובגיל 12 שאת מתחילה להתעגל במקומות הנכונים ( את מתלוננת על שלא נתתי לך את שדי המלאות ) מודעת ליופייך בנים מתחילים לחזר אחריך ואת יודעת יותר מההורים "על תנהלי לי את החיים " , " רדי מימני " . ולעוד אמרות כנף שהמקלדת לא סובלת .
ואתמול כן אתמול הגזירה עמוקה יותר גם כואבת יותר זה היום את נכנסת לכנפי הצבא זה מזה מפחיד פה את למעשה עוברת להיות תחת חסותם ואני מזה לא סומכת אליהם, מכול מיני סיבות שלא הפרט בפוסט אך לך ילדתי אומר גם עם את צריכה להישמע לפקודות דעי איזה מהם את חייבת להישמע ומה מהם לסרב . אני תיקווה שחינכתי אותך לעצמאות להבחין בין טוב לרע לעמוד על זכויותיך ,אך דעי אני ואבא פה עם רשת ביטחון ועגן בשבילך כי גם עם ניתוק של חבל הטבור נעשה. ידינו נמצאות פה לחבק, האוזן להקשיב , ואיש לא יצליח לנתק אותנו ממך ! אוהבים אוהבת אמא