משפחתי פרק ג'
אני בת 26 אם לשני בנים ובעל אוהב טוב לי מאושרת ומצינת לעצמי זהו שני בנים זה המינימום והמקסימום שאנחנו כמשפחה צריכים , ילד אחד לא טוב ויותר משנים אין לי כוח. הבנים שובבים ומדירים שינה מעני, כל לילה ילד אחד מגיעה למיטתנו והלילה לא לילה. וביום השובבות והרעיונות שקופצים לראשם . כמו לצייר על הקיר , כמו לסחוט תפוזים על השטיח בסלון ,שובבים לא קטנים .
אך השנים עושים את שלהם ואחרי שמונה שנים פתאום מאוד חשקתי בבת האידש ממה צחק ואמר את בטוחה ואני ליבי יצאה לעוד ילד .
ההיריון היה תקין עד חודש שבעי . בבדיקה של טיפת חלב היה לי דימומים ואז אושפזתי בבית החולים עד הלידה שהיה ידוע מראש שזה ניתוח קיסרי .
בשנות השמונים התחילו לעשות הולטרסן אני זוכרת הרבה רופאים לומדים ואני עם בטני הגדולה שוכבת ולא מבינה מה רוצים ממני , שאלתי את הרופאה הראשית . וקיבלתי הסבר מזה שאלתי אותה מה מינו של העובר והיא לא רצתה לומר לי .
בסוף חודש שמיני שאפילו האוזניים לא היו מוכנות נולד בני השלישי ,
למחרת כשחילקו לכל האימהות את התינוקות, אני את בני לא קיבלתי שאלתי את האחות למה אני לא מקבלת את התינוק ? מה את רוצה אותו ,ודי איזה שאלה . מה אומר ומה הספר הגיע תינוק קטן קטן ועיניים גדולות מדברות אהבה עיניים חומות כמו אומרות במבט אני המיוחד .ואני שלך .
השנים חלפו והילד היה מאוד אהוב , חבר של הגדולים כולנו קראנו לו היהלום התינוק שגדל לילד נהפך לנער חמוד ושובע כל אדם היום הוא גבר בן 26 מטיל בעולם עכשיו היהלום נימצא בקנדה ואני מאוד מתגעגעת, או מטלפן מדי פעם אך ליבי לא שקט כי את הקשר הוא יוצר זאת אומרת שזה לא בשליטתי .והפחדים והדמיונות עושים את שלהם שלפעמים אני לא ישנה בלילות .אני מקווה שבקרוב היהלום יתביית .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
maylo
