שבעת האושפיזין שלי הם :
נלסון מנדלה איש גדול מהחיים נלחם לשוויון זכיות של השחורים בדרום אפריקה, ישב שנים בכלא , לא יום לא יומיים, לא חודש לא חודשיים , לא שנה לא שנתיים. האיש הגדול הזה ישב עשרות שנים. ושיצא לחופשי בשביל עמו מחק את הטינה הנקמה .
ישב עם שוביו דיבר ופתר בעיות , פתך את דרום אפריקה לדרך חדשה, הדרך ארוכה עדין אך מנדלה עשה צעד חשוב וגדול .
רוצה אני לשבת בסוכה ולשאול אותו איך עושים את זה ( הלוואי בין ארצות ערב כולל הפלסטינאים ובין ישראל ).
בני הנינים שלי דור ההמשך שלי לשימוע ולדעת רק לשעה מה חדש בשנים הבאות איך ילדי נכדי ניני וילדיהם מצאו את דרכם בחיים ( מה לעשות יצר הסקרנות גובר
עובר אורח איש מהישוב, אלך ,אדם או אישה סתם לשיחה של יום יום על החיים ,לשיר הנה מה טוב ומנעים שבת אחים גם יחד . ולהיות פתוחים לאנשים חדשים .
המורה הראשונה שלי לומר לה שסלחתי לה על השנה הקשה שבו היא לימדה אותי כי אז לא ידעו מה זה דיאסלקט והיפר אקטיבי .
אלביס פרסלי אליל נעורי ששעות ישבתי , רקדתי שמעתי את שירו (אני שומעת את אימי צועקת סגרי את הרעש הזה כואב לי הראש ) .שישיר לי ונרקוד עד הבוקר .
דודתי היקרה שהייתה לי כאם חברה אשת שיחה והיא מאוד חסרה לי בשנים האלו לצערי נפתרה לפני 3 שנים , אני מרגישה מאוד בחסרונה
ובסוף היקרים לי מכול
בני כלתי נכדותיי שנשב ביחד עם כול האורחים נואכל נשיר נרקוד נספר סיפורים וחשוב נתחבק נריח אחד את השני כי הם חסרים לי מאוד כול השנה ( בשנה הבאה בהרצינו הקטנה )
ותבוא שלווה על הארץ
חג- שמח