כבד את עצמך ואת הזולת

הינו שלוש חברות .מזל ציונה ואני .מזל וציונה למדו בבית ספר הדתי ואני למדתי בפינס .

למעשה נפגשנו לראשונה בנוער העובד והלומד . ושם קמה ידידות חזקה וחברות טובה תמיד צחקו כי בכול מקום הופענו ביחד .שלושת המוסק טריות עם כול מיני תעלולים

   ומעשה שהיה כך היה (  אני לא גאה בזה )  .

          כשהיינו ילדות  מכרו חלב על עגלה ואתון, עם כדים גדולים החלבן היה עובר בחוצות המושבה ומחלק חלב מהכד לבקבוקים שהמשפחות היו מניחים ליד הדלת  .ובתוך אחד הבקבוקים שמו את הכסף עבור החלב .

         יום אחד החלבן הגיע לשכונה של התימנים אנחנו ישבנו תחת העץ ושיחקנו והחלבן פנה מי בית לבית לחלק את החלב לא אומר מי נתן את הרעיון אך הספר שנכנסנו לביתה של מזל לקחנו סחוג על קצה מקל והלכנו על האתון אני הרמתי את הזנב והבנות מרחו לה את הסחוג בישבן  האתון המסקנה רצה ריצה מטורפת וכול החלב נישפך .שלשתינו  ברחנו לעץ להסתתר והחלבן באה בריצה בוכה על האתון שברחה ועל החלב שנישפך ,

         אימא של מזל שהבינה מה עשינו שיתפה את ההורים שלי ושל ציונה והלכו לחלבן פיצו אותו כספית ואנחנו נענשנו קשות בין היתר נאלצנו לטפל באתון והעיר שלה במשך שבוע .אך בזה לא ניגמר מסלול העונשים . אך של מזל ( היום בעלי ובן זוגי לחיים ) למד במקווה ישראל  ואחד לשבועיים הגיע הבית לשבת והוא הנער שגדול ממזל רק בארבע שנים שימש כאב לכול דבר כאשר שמע את התעלול אמר .

         אני לא רוצה ליראות את אשכנזייה הזו  יותר בבית שלנו עם תדרוך רגלה בביתנו אני הסלק אותה בבושת פנים  .

          ולמה אני מספרת לכם את כול זה כי לפני שעה נישפך החלב לביתי על הרצפה ואביה אח של מזל להסירכם אמר לה לא בוכים על חלב שנישפך והסביר לה שזה פתגם שאומרים על כול דבר שלא יכולים להשיב .ואני נזכרתי שבוכים ועוד איך בוכים .