כבד את עצמך ואת הזולת

האצבעות כואבות לי הם כול כך רוצות לכתוב את מה שהנשמה שלי מרגישה, כול מה שעובר עלי במשך היום, במשך השבועה ,בכול החודש. המילים סגורים בתוך הגוף הלב והידיים לא נעות, זזות, שגיאות הכתיב אוצרות בעדי. אני רוצה לצעוק והידיים לא נעות ,לא זזות, די מספיק עם כול שגיאות הכתיב שלי. כמה זה מתסכל כמה זה משתק. דמעות יורדות זולגות ,זולגות כמו מים שוטפות את הקלידים אני לא רואה את מסך המצגת . זה כמו נחות לא מוסברת במילים השוטפים אני מדברת ברור ומשכנע אני מפליגה בסיפורים הילדים פוערים פה ועניים וחווים את הסיפור כמו בתוך סרט .

  מאוד אני רוצה לכתוב  אתם מבינים כשאני רוצה להגיב  בפוסטים אני מחפשת מילים חליפיות כדי לומר את מה שאני רוצה להגיד כי המילה המיוחדת שאני רוצה לכתוב אני לא יודעת זה ב-ט או ת המילה הזו ב-א או ע או בכלל ב-ה הרבה אנרגיה זה לוקח והידיים אומדות על הקלידים משותקות וחושבות אד אשר הם כותבות .

     אני בת 58 בנובמבר בת 59 ילידת הארץ וכותבת בשגיאות כתיב   עצוב לי עצוב מאוד

                                        סליחה סלחו לי פשוט זה ישב לי על הלב אוהבת  מילו