כבד את עצמך ואת הזולת

לפני 59 שנים נולדתי לזוג עולים מרומניה. אימי בת 19 ואבי 18 זוג ילדים שעברו את השואה בו המשפחות התפרקו. אבי שאביו נרצח ברכבת המוות ואימו ברחה לפרטיזנים שביערות, אחותו הגדולה איבדה את תינוקה ברעב וקור. אבי עלה באונית מעפילים ,

                  ואימי שאביה עבד עבודות פרך מהשחר עד שעות הלילה המאוחרות בלי פרוטה ,אימא שהייתה מחטטת רגליה מבית בכדי לבקש לעבוד כדי להביא מעט אוכל לילדיה ואימי שהייתה הגדולה בבנות טיפלה בכולם מגיל 14 הייתה האימא של המשפחה. גם היא עלתה באותה אוניה ושם הם נפגשו  שני ילדים שרצו בית , בית חם ונעים התחתנו ובארץ. מלחמת השחרור באווירה זו נולדתי ,

            בית שני מיטות סוכנות ארגז תפוזים הפוך משמש לשולחן, אימי כרסה ביין שינה זוג אנשים נכנס אחותו של אבי ובעלה,הזעקה נשמע במושבה והצירים מתחילים טלפון אין ממש בלגן. היה שכן  מהבילויים שהיה לו טנדר לקח את אימי לבית יולדות ברחובות שם בשעה טובה נולדתי .

      ובבית סידרו מיטה לקטנה אני, ארגז תפוזים גזרו מזרן ישן צבעו את הארגז בלבן והנה מיטה לתפארת , אנשים שברחו ממדינה במלחמה, על מדינה במלחמה. איך אמר אבי מלחמה לשחרור המלחמה האחרונה  .

                   לכבוד יום המשפחה סיפור של משפחה שרק רצתה בית