אתמול הלכתי להצגה מיוחדת במינה הצגה על חיו של ילד היפר אקטיבי וכול התלאות שעבר בילדותו הצגה זו פתחה אצלי מגרה אשר שמרתי שנים סגורה מגרת ילדותי אני רוצה לציין שרובכם יודעים שבשנות 50,60,ואפילו בשנות 70 לא היו מודעות לבעיות של קשב וריכוז ,ובעיות של דיסלקט במרחק של השנים אני יודעת שאני דיסלקטית והיפר אקטיבית .
נולדתי במושבה קטנה במרכז הארץ בשנות קום המדינה להורים ניצולי שואה שעלו ומיד רצו להקים בית ( ולא בטוח שנפשית ומנטלית היו מוחנים ) .
ושם למקום הזה יצאתי לעולם עם אופי של גדולה ועצמאית כך אומרת אימי שכאשר רצתה לחבק אותי בעטתי בבטנה שתוריד אותי מידה , ואני אומרת שפשוט לא הרגשתי שהידיים האלו אוהבות אותי בחוש חש הפנימי של ילדה הרגשתי שהכול נעשה בשביל לצאת ידי חובה למען יראו בתחושה זו עברו שנותיי הראשונות ( מזל שדודתי גרה לידינו כי בידיים ההם שם היה הרבה אהבה ) אני בת שנתיים שנולדה אחותי י ( אני רוצה לציין שאהבה רבה אני רוחשת לה ) ומאז שאני זוכרת אותי אני דואגת ל י .
ילדה שובבה שכול הזמן בפעולה " אולי תשבי רגע בשקט יש לי כבר סחרחורת " זה משפט שזכור לי וגם " יש לך קוצים בתחת " או עם "נחבר אותך לכיסא גם הכיסא ירקוד " והגרוע מכול "פגע רע" וכול דבר שנגעתי נשבר והנה עוד כינוי שליווה אותי בילדותי " יש לך ידיים שמאליות " אילו שנותיי הראשונות וזה לפני שנכנסתי לבית הספר שזה סיפור אחר
ילדת המדינה
הייתי צריכה להוציא 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
maylo
