כבד את עצמך ואת הזולת

אני ממש לא יודעת מהיכן להתחיל אך מטריד אותי מאוד שבחי נכדותי אנשים קרובים באים ונעלמים להם  הן גרות באוסטרליה עם הוריהן וסבא וסבתא מצד אימן לידם. ואילו הקרובים שמלווים אותן מיום הולדתן ועד היום. שאר הדודים מתחלפים כמו גרביים וזה ממש עצוב,, בתחילה היה דוד תומר תמיד שיחק עם הגדולה  שמר ביבי סיטר. אך כאשר הייתה בת שנה וחצי ארז חפציו וחזר לארץ.  ולאומת זה הדוד אשד נסע לחצי שנה לבקר את החיו ואז הוא שיחק איתה שמר ופינק  רק הילדה הקטנה גדולה  התרגלה עליו ארז חפציו ושב לארץ .והנה הסבתא מי המרקע של המחשב שלפעמים רואים בתמונות נחתה לחודש וחצי גם פה פרצוף חדש עם חיבוק נשיקות  הרבה אהבה והופ נעלמה ופה ושם רואים אותה במסנג'ר והנה הדוד שי מכלית ממלבורן לשוב לפרת ,ושוב פנים חדשות דוד שרק מדברים עליו נעשה מוחשי. וסוף סוף יש לה לגדולה אחות חברה לצרה של דודים באים והולכים ובקושי מבינים או זוכרים מי או מי ושוב הם נעלמים. הסבתא חוזרת בכדי להכיר את האחות הקטנה ונוסעת והדוד תומר אתם זוכרים זה שחיבק כשהגדולה הייתה קטנה שב לאוסטרליה לשנה, שונה נראה עכשיו יותר בוגר עם שער ארוך כמו אינדיאני והנה גם הדוד אשד שב הפעם לכמה שניים ,אך הדוד תומר חוזר לישראל מי יודע לכמה זמן ומתי ישוב שוב לחיהן של השתיים .

אני חושבת שברברתי יותר מידי אך חישבו מה מרגישות שתי ילדות אחת כבר בת שבע השנייה בת שולש שדודים יקרים ואהובים באים ונעלמים מחיהן היום יומי ובין לבין יש קפיצה לחודש לארץ ושם יש ים של דודים שמחבקים ומשקים פוי זה ממש לא נעים,

השעה אחת בלילה בחוץ הרוח משתוללת זה נשמעה כאילו העולם מתפרק .אישי היקר כבר ישן רק כלבי יושב לרגלי מוכנס בתוך עצמו, רק תזוזה שלי מפריעה לשלוותו מרים את ראשו מסתכל וחוזר להתכרבל.

החורף הזה ממש קיץ וזה חבל מאוד ,כבר בחודש נובמבר ציפיתי לגשם בכול רמ"ח איברי הרגשתי שאני צריך חורף קר וגשום והוא לא בא . אך אני על הרוח רציתי לכתוב יש בא ברוח המשתוללת בחוץ משהוא מפחיד היא שורקת ומרעישה כאילו העולם מתפרק וזה פותח אצלי זיכרונות לא נעימים במיוחד. זה היה בשנה שעברנו מהמושבה לקיבוץ קדמה ( כן היה קיבוץ כזה פעם היום זה מוסד לילדים עם קשיים )לילה ראשון בלי אמא ישנו בבית הילדים זה היה לילה חורפי עם רוחות סוערות התעוררתי מהרעש התיישבתי על המיטה וחושבת איכן אני נמצאת, בלבול כזה הרבה מיטות נשימות של הילדים  קמתי בשקט לשירותים ופחד אחז אותי כי הדלתות חרקו ונטרקו (אילו דלתות שלא ממש אפשר לסגור לשם בטיחות) ופתאום שמעתי כול בכי דק ושקט מאחד החדרים ניגשתי וראיתי ילדה קטנה מכורבלת כמו שבלול ומיללת בכול דק ," למה את בוכה? "  שאלתי את הילדה שאת שמה לא ידעתי , " את מפחדת מהרוח? " שאלתי " אך הילדה נכנסה לקונכייה והמשיך ליבב נכנסתי למיטתה חיבקתי אותה ושרתי לה שיר שסבתא שרה לי שיר ערש ברומנית  שאת פירושו מעולם לא ידעתי אך משהו במנגינה היה מרגיעה (זה הרגיע אותי כשסבתא שרה לי ) וכך נרדמנו שנינו אחת בזרועות השנייה .בבקר המטפלת באה להאיר  את כל הילדים , " בקר טוב לקום " נשמע קול במסדרון , פקחתי את עניי ומולי אומדת אישה גדולה בפנים כועסים " אצלנו במשק ישן כול ילד במיטתו ! אני לא מרשה לעבור ממיטה למיטה . " מה אומר לכם ידידי חשבו ילדה קטנה לילה ראשון בלי ההורים לא יודעת בדיוק מה קורה מסביבי  בקושי מבינה את המצב ופנים זועפים מולי תפסתי את רגלי וברכתי לא ידעתי לאן כי גם את הדרך לחדר של הורי לא הכרתי , רצתי ורצתי ובסוף הגעתי למתבן שם בין ערמות הקש ישבתי ובכיתי . אני לא יודעת כמה זמן לקח להם לחפש אותי הסוף הוא שהורי וכמה חברים הגיעו לרפת ואז שמעתי את אבי קורא בשמי ."אבא אני פה !"  צעקתי נו, נו אתם כבר מבינים איך עברה עלי השנה עם המטפלת שלי . רק הציין שבסוף השנה חזרנו למושבה .והילדה הקטנה הייתה החברתי הטובה במשך כול השנה . היא שמחה שלא סיפרתי שהיא פוחדת מהרוח גם מברק ומרעם גם מהחושך . לילה טוב

ילדי היקר סוף, סוף! עושה את זה.

יש לו חברה כבר שנה והוא מתכוון לבקש את ידה בסוף החודש .לפני שבוע הוא קנה לה טבעת והיא מונחת בארוני בכדי שהכלה המיועדת לא תנחש או תרגיש שממתינה לה הפתעה ב-30- לחודש, זה תאריך יום הולדתה והוא הזמין  צימר בצפון מערות אלדין זה צימר בחד נס שחצוב בהר כמו מערה מקום יפה וקסום. אני כול כך נרגשת ושמחה בשמחתו הרבה זמן חיקיתי שבני ימצא אישה ושיבנה לו זוגיות והנה יום אחד נכנסה לביתניו גברת חביבה עם חיוך שווה לב ועיניים בורקות ומיד ידעתי את הבחורה הזו אני אוהבת וליבי רחב אין גבול לשמחתי החתן המיועד נראה מאושר הולך כמו זומבי עם חיוך מטופש על פניו אין מה לומר הבחור מאוהב . ושם בצימר הוא מתכוון לבקש את ידה  .