כבד את עצמך ואת הזולת

התעוררתי לצלילי הגשם. אך כמה שזה נעים הטפטוף על העצים בחצר מנקים את העלים מהאבק של הקיץ  והנה נשמה הרעם כמו אומר פנו דרך לטיפות המים ומתח של גשם מצליף על הכביש מנקה את כול הצ'יפה של הקיץ , מי הגשם יורדים מהמרזבים דופקים בפח שמצטרף לכול החגיגה עם קצב שונה  קונצרט של הטבע . כיף החורף פה

ילדתי

בת זקוניי

בחיים יש כמה פעמים שחבל הטבור מתנתק זה תהליך שכזה פעם ראשונה ביום הולדתך הלכה למעשה גוזרים את חבל הטבור וכאילו את יקירה נותקת מימני, אך למעשה פה את מחוברת גם מחוברת ואני מאושרת לאכיל לרחוץ לשחק עם התינוקת שלי .  בפעם השנייה  בגיל שלוש את אומדת על רגליך וזכותך לעצמאות .

" אני רוצה לבחור מה ללבוש" אומרת  "אני רוצה לאכול לבד" לא חשוב שחצי מהאוכל על הרצפה על השולחן ועל הבגדים.  בפעם השלישית  ובגיל 12 שאת מתחילה להתעגל במקומות  הנכונים ( את מתלוננת על שלא נתתי לך את שדי המלאות )  מודעת ליופייך בנים מתחילים לחזר אחריך ואת יודעת יותר מההורים "על תנהלי לי את החיים " , " רדי מימני " . ולעוד אמרות כנף  שהמקלדת לא סובלת .

ואתמול כן אתמול הגזירה עמוקה יותר גם כואבת יותר זה היום את נכנסת לכנפי הצבא זה מזה מפחיד פה את למעשה עוברת להיות תחת חסותם ואני מזה לא סומכת אליהם,   מכול מיני סיבות שלא הפרט בפוסט אך לך ילדתי אומר גם עם את צריכה להישמע לפקודות דעי איזה מהם את חייבת להישמע ומה מהם לסרב .   אני תיקווה שחינכתי אותך לעצמאות להבחין בין טוב לרע לעמוד על זכויותיך ,אך דעי אני ואבא פה עם רשת ביטחון ועגן בשבילך כי גם עם ניתוק של חבל הטבור נעשה. ידינו נמצאות פה לחבק, האוזן להקשיב , ואיש לא יצליח לנתק אותנו ממך !  אוהבים אוהבת אמא

שבנו מלשכת הגיוס בו השארנו שם את היקרה לנו מכול שם נישקתי לאזרחית ביתי בתקווה ביום שישי לחבק ולנשק את החיילת ביתי. ההתרגשות הייתה סבירה דמעה קטנה על הלחי בלי שאיש מהמשפחה יבחין חיבוק חזק מכולנו ,עצות מהאח מה לעשות ומה לו ושוב חיבוק והילדה עלתה על האוטובוס, כול האנשים בחוץ מאחו כפיים ואם אחת שפכה להם מים למזל טוב  עם לא יעזור לא יזיק .