אישה לוויתן

זה כמו להרגיש קרוב לשנייה, פתאום להיזכר בריח. כאילו משב אוויר מלטף את הלחי והמגע מוכר.

אני יכולה להרגיש לחצי רגע כמו בגן שוב, נגיד כשיש לי באף את הריח של החלות צמה של יום שישי בקבלת שבת. כשרוצים להתרפק על זה זה נעלם פתאום, כמו כשמנסים לתפוס את הגרגירים של הקרניים של השמש ולסגור עליהם באגרופים אבל אף פעם לא מצליחים הם תמיד בורחים

יש מן הארה כזאת בהתחלה, ואני מרגישה כאילו אני בדרך למשהו טוב. זה לוחש לי בגרון ומדגדג בבטן. ואז זה כמו לדעת משהו על בטוח, וזה הכי נכון בעולם. זה כמו להרגיש

שאני רוצה לומר משהו חשוב אבל הכל מתפזר לי לצדדים

זה הרגשה של צלילות מוגזמת, כמו העיקר אבל בעצם ההפך, כמו חלום: כשקמים בבוקר פתאום הכל נמחק, ואיך זה יכול להיות לפני שנייה זכרתי הכל חלמתי על זה כל הלילה זה הרגיש כמו על באמת כמו המציאות מה זה היה איפה זה היה אני זוכרת אני זוכרת

שכחתי, זה כמו להרגיש, כבר שכחתי

איך זה נגיד לאהוב הרבה או הרבה מדי, כמו להרגיש קרוב להיזכר בריח מוכר טעם של קיץ בפה

לאוויר יש מגע לרוח יש צליל

אפשר לדעת כשלדמעות יש טעם של גלידה תות, חמוץ אבל מתוק, ככה זה, לא מתלבטים יודעים ישר בלי לחשוב זוכרים בלי לרשום, אין תחושת זמן אבל עם הזמן באות התחושות, והזמן עובר ואין, הן נעלמות.

זה כמו להתכוון עם כל הכוונה ולמילים יש טעם ולעננים יש צורה ולרוח יש מגע

אפשר לתפוס את הגרגירים של השמש, איזה נעים זה ביד, במיוחד בחורף, כמו שהיינו עושים חלות בגן ולזכור חלומות בבוקר זה כמו להרגיש

קרוב לרגע, רחוק זה בורח, לפעמים אני נזכרת מה חלמתי בלילה זה כמו דה ז'ה וו

לדעת על בטוח וזה הכי נכון שבעולם

ופתאום זה נעלם

כמו להרגיש