אני כותבת אתזה כי נמאס לי,
נמאס לי שלא מתיחסים אלי,
נמאס לי שאני נותנת הכל בשביל האחר שלא שם עלי,
נמאס לי איך שאנשים מתנהגים אלי,
נמאס לי שאלה שהכי חשובים לי נעלמים מחיי.
אנני יכולה עוד לסבול את הכאב הזה,
שאתה חייב לשכוח מישהושאתה אוהב.
זה כל כך קשה לי בחיים לא הייתי צריכה לשכוח בנאדם
שעד כדי כך קרוב אלי נפשית.
כל יום אני מוצאת את עצמי בוכה עליו
בוכה על עצמי,בוכה שהכרתי אותו,
כל זה לא היה קורה אם בהתחלה לא הייתי מכניסה אותו לליבי.
עכשיו ליבי שבורואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
חשבתי שלפרוק זה הדרך הטובה ביותר,
זה לא ממש עזר התחלתי לחשוב עליו יותר ויותר.
אבל זהו מספיקק הגעתי למסקנה שהוא לא שווה את זה,
עד כמה שזה כואב זה יעבור,
החיים שלי חשובים יותר ממנו,
ולא אבכה עודדד בגללו[אני חושבת].
-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~מיריתוש~