אוו סוף סוף זה כותב,
בהתחלה זה לא כתב לי XD
אם אספר בקצרה על השנה שעברה זה עדיין יהיה מגילה
עברתי מלא דברים,מלא שינויים.
אך עדיין משהו נשאר ממני,
התמימות הזאת עדיין נשארה בי ולא עוזבת.
למה היא לא עוזבת?היא תופסת אותי כל כך חזק
ואני לא רוצה,לא רוצה להיות כזו תמימה
שעדיין החיים שלי יראו סיוט שאתה רק רוצה לצאת ממנו
עד מתי אחיה בידיעה שאני לא חיה?
מתי כבר אפסיק לחשוב על העתיד ואתחיל לחיות
לנשום
להרפות קצת
לקחת נשימה
ולהבין שלא הכל שחור בחיים,יש גם צד לבן
והוא לא קטן,הוא ענק,הוא חלל עצום
שאיני רואה אותו.
אני יודעת שאני צריכה לשמוח
בהרבה דברים.
אבל עצוב לי,ריק לי מבפנים
חסר לי את הרגשה שעכשיו הכל בסדר
שאין סכנה לצאת החוצה בידיעה שהגורל לא יכה בך
שלמרות הפחד תתגבר על המכשול
ופשוט תחיה...זה חסר לי
הרצון חזק אך הפחד חנוק בפנים ולא יוצא
ואני כנראה אמשיך לפחוד,אמשיך לחיות באשליה
ואמשיך איכשהו להאמין שהתמימות שלי תעבור
ואחיה.
זה בערך מה שקרה השנה ולמי שלא הבין..
כנראה לא מכיר אותי.
ומי שלא מכיר אותי ורוצה להבין
הכל קרה,יותר מידי וואלה עדיף שלא יחזור.
והשנה...השנה אני מקווה שהיה אחרת.
בע"ה
שנה טובה D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~מיריתוש~