אני לא יודעת למי אני כותבת..
אני לא חושבת שנשארו קוראים כאן, וגם אלה שקראו כאן בטח כבר נטשו את ישרא מזמן.
גם אני נטשתי. אבל זה מקום טוב לכתוב סתם. כדי לפרוק. באמת לא אכפת לי כבר מי יקרא את זה ואם יזהו או לא.
חזרתי לכאן, לפריקה אחת.
סתם כדי לעסוק בעניין של אשליות ופנטזיות ועל איך שהן יכולות להציף עולם שלם ולנתק אותך מהמציאות..
אתה חי בעולם נפרד לגמרי ופתאום לכל דבר - יש פתרון. שום דבר לא משנה יותר, כי הכל בסדר.
אז איך מסבירים את התחושה שלא רק שהפנטזיה לא מתגשמת, אלא היא מתפוצצת לכם בפנים בפיצוץ ענקי?..
פיצוץ שיכול להרעיד עולם שלם, פצצת אטום אם תרצו.
סתם מן אכזבה מיותרת שכזאת. שמלכתחילה לא הייתה אמורה להתרחש- כי הכל היה פנטזיה.
ולמרות אותם הרגעים- לא היה כאן שום דבר אמיתי או מציאותי.
רצונות, שאיפות, חלומות- היו כאן בשפע.
תסריטים בראש רצים, ופתאום אין פתרון. את נמצאת במציאות עכשיו. ברוכה הבאה להתמודדות.
סתם כי היה כאן משהו אחר.
וסתם כי קרה שנפלתי לאותו הבור שוב ושוב.
וסתם כי עד שהייתה התקדמות נפלאה, חלה נסיגה.
וסתם כי פשוט לא בא לי על זה יותר.
והתמונות יהיו קשות בעתיד. זה לא מקרה טרגי או משהו, אבל לאדם, באופן אישי, זה כואב.
מי שישמע מהצד, יגיד שעוברים ושוחים הלאה, אבל שוב, לי אישית זה כואב.
יכולתי לכתוב ספר עבה וגדול על כל מה שעבר לי בראש אז.
ספר כזה שיהיה כיף לקרוא ולא סתם משימה מעצבנת לבי"ס.
יכולתי לעשות הרבה דברים אחרת אני מניחה. אבל אני לא אמיצה. לפחות לא כאן.
וזה לא שהכל שחור- שלא תהיה כאן אי הבנה. פשוט כרגע יש תקלה..ויקח זמן לתקן אותה.
התקנה גורמת לעוד כמה תקנות קטנות שמשבשות חשיבה נכונה ומהלך חיים רגיל.
אבל מה זה כבר משנה?
זה לא שלך.
ואת תראי מהצד.
ואולי אפילו תגזימי ותבכי בכמה פעמים הראשונות, כי מה לעשות? ככה את..
אבל עם הזמן את תשלימי עם הדבר. כי אין לך השפעה על זה. לא עכשיו.
ומה שיכולת לעשות- כבר לא משנה לאף אחד.
כי זה רק על המצפון שלך כרגע, שאולי דברים היו קורים אחרת, או לא קורים בכלל.
ואת אף פעם לא תדעי..לא חבל?
אז זהו, סוף של פריקה שכנראה מובנת רק לי.
אבל מצד שני, מי כבר יטרח לנסות להבין את זה?
מי שצריך לדעת, יודע. ומי שתפקידו לעזור, לפחות מנסה.
ואני?..
אני אהיה פה לוודא שזאת הפריקה האחרונה. ואם אחזור לכאן שוב, הסיבה תהיה מעולה. הפוסט הבא והאולי קצת רחוק, יהיה כמו חיוך ענקי- אני מבטיחה. ולא לכם, כדי שתהנו לקרוא אם כבר נכנסתם. אלא לי.
סתם כי לא בא לי יותר לרצות לפרוק..
וסתם כי ממש בא לי רק לחייך ולצחוק. ולעודד אחרים שיגיעו למקום שלי..
עוד כמה חודשים- זאת תהיה אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
