היצור המוזר שבמראה ^.~ אהה.. זו רק אני חח..

אני מצטערת שזה באה ככה בלי סיבה טובה!!
אבל אני לא יכולה יותר זה.. פשוט יותר מידיי כואב.!!! פשוט יותר מידיי..
ועכשיו שיש לי אהבה אני חייבת להיות מאושרת.. אני לא רוצה יותר לשמור על זה בסוד..
ולבכות בלילה כשכולם ישנים..

אני עשיתי מעצמי צחוק בשנה האחרונה ~ וזה היה הכל כדי לגרום לכאב ללכת.. רק כדי לומר השתנתי
לא כואב לי יותר!! אבל זה לא נכון..

זה רק יותר מכאיב לשמור הכל בפנים גם הפעם בכיתי~ אף אחד לא ראה.
אבל הכאב לא הפסיק לא הפעם! אני מרגישה את ליבי זועק בוכה דיי כבר!!!!!!!!!!!!1
למה לשמור את הכל?!?!?
למה להעמיד פניי טיפשה??
למה לי לצחוק צחוק מזוייף כל כך??
הצחוק היחידי שאני מכירה הוא צחוק של שיגעון.. של טרוף..

הכל התחיל כל כך מזמן כל כך ישן..
אבל עדין כל כך כואב..
היא היתה השטן!
כל כך סבלתי ~~ כבר חשבתי שזה נגמר .. אבל לא..
כל כך כואב .. צרחתי שאני רוצה למות!! צרחה כל כך חזקה.. אבל למה אף אחד לא הקשיב לא ראה
גם כשעמדתי וצרחתי את זה איש לא שמע אותי..
רק היא ראתה והכאיבה..
ואני כמו מפגרת שתקתי..

בגלל הסבל שלא נתתי לו לצאת..
היתמוטתי שם בכניסה לכיתה..
כל כך כאב לי.. אבל גם את הכאב הזה קברתי

אבל עכשיו איך אני יכולה לאהוב עם כל הכאב הזה..
איך?
דווקא שאני רוצה לתת אהבה ...... כל מה שיש לי זה סבל.. כאב..
אני לא יודעת איך לאהוב באמת... היתי מזוייפת רק כדיי להסתיר את הכאב..
ועכשיו אני לא יכולה יותר..
כואב לי...

אז אני לא רוצה אותו יותר ... את הכאב!

ועכשיו אחרי שאמרתי אני מרגישה כל כך .... ריק .... חלל שאין בו כלום..
אני לא יכולה להסביר...
זה כל כך קל..
כמו לצוף..

לכך לי הרבה זמן לכתוב את הפוסט הזה...
ושפכתי את כל הכאב ואני מרגישה טוב..

אתם לא חייבים להבין..
אני סתם היתי חייבת.. לפרוק כאב כל כך גדול..

אוהבת שני