חשש כבד

אם אי פעם שנאתי להיות בת, היום היה רגע השיא שלי.

אני שונאת מחזור.

בזמן האחרון יותר ויותר אנשים אומרים לי לעדכן, סו היר אי אם.

איזה קטע שיום רביעי יש שביתה, ואיזה קטע שביום רביעי יש לי יומולדת.

טוב נו, אני מניחה שאני יעשה לי מין מסע יומולדת שיכלול את רעננה ז"ל,אורנית ומקס ברנר. מה גם, שכנראה היומולדת

תעבור ליום רביעי. אז אפשר להוסיף את הים [?] למסע.

בזמן האחרון שמתי לב שיש לי נטייה לאכול ממש הרבה, להמשיך להיות רעבה ולאכול שוב, ושוב ושוב.

ואי באמת הרבה זמן לא עדכנתי [עכשיו זה הקטע שבו אני מדברת עם עצמי כזה]. מאז הספקתי לעשות ספטום, ללמוד,

לעבור לאורנית, להיות בהופעה של נופקס [היה ענק], להרגיש לא קשורה ו... לעשות עגיל בפופיק.

זה די מוזר שעברתי רק לפני חודש וכבר אני מרגישה אורניתית, כביכול, או הזרה. כן זרה זה קצת נשמע יותר נכון.

כאילו ברור שהשמנות עדיין שמנות [עזבו אותי, אין לי כוח לחשוב על הסבר יותר לוגי], אבל להן יש חברים חדשים שהן

מסתובבות איתם וזה מעולה בהתחשב בעובדה שחבורת בנים רוסים שיכורים זה בעצם אני, רק שאני אחת ואולי נקבה.

אבל עדיין זה קצת מבאס שאני כבר לא עדה לכל מעלליהן בגוף ראשון. וזו ההזדמנות להגיד לתמר להתחדש על הסחורה.

נורא בא לי לשמוע מוזיקה אבל זה קצת בעיה כי הרמקולים במחשב לא פועלים והמערכת שלנו לא מחוברת וזה קצת מבאס

כי יש שני דיסקים חדשים וטריים [או שלא] של לד זפלין שנחים. אבל אל חשש המצאתי לעצמי פתרון משוכלל, אני שרה לעצמי.

עוד ממעלעלי הפרימיטיביים, ההופכים אותי לילדת כפר זה שהתחלתי להסתובב ערומה למחצה בבית כשאין אף אחד.

ככה זה כשיש חזייה מנומרת דהא.

האמת שדי נמאס לי לחשוב אז כאן תם עידכוני מעולם המתים.

להית' עד השנה הבאה, שבה אני כבר יהיה זקנה.