just a littel bit..
. |
| 1/2009
2.2007
יושבים על הגג
מריחים את השמיים
ראה לי שזה המקום הכי טוב
להיות בו
בינתיים
עיניים נוצצות
ריח של אוכל מתוק
פתאום מעריכה הרבה יותר את צלילו של
הצחוק.
אני מקווה שתמיד ישאר לי הניצוץ בעיניים
שתמיד אראה יופי
ושלעולם לא אפחד לשבור צלחת.
| |
יופי.
"כולם מסתכלים לכיוון ירושלים. נוצרים ומוסלמים ויהודים ומה שהם רואים זה חבורה של קורבנות שנלחמים בציפורניים ובשיניים במקום להנות מחלב ודבש"
הבהרה קטנה: אני מגדירה עצמי כאתאיסטית.
זה זמן מה שאני רוצה לכתוב על מה שהרגשתי בירושלים.
תמיד בכניסה אני נושמת עמוק
ומרגישה שהגעתי הביתה,
אני לא ירושלמית ומעולם לא גרתי שם.
למדתי אותה בשבוע ההוא שהיה,
רגשות חזקים מאד היו.
ואפילו דמעות.
חילקו אותה, החזירה אותה, רצחו בה, נלחמו בה, כבשו אותה. כל כך הרבה כעס ושנאה. והיא- לא יודעת איך, שרדה.
יופיה כל פעם מהמם אותי מחדש.
הגבעות הירוקות, הסמטאות הקסומות, המיסתורין והתמימות.
כל כך
הרבה
יופי.
מינון גבוה מידיי ליום יכול לשתק אותי.
מה רוצים ממנה
ולמה לא נותנים לה קצת שקט.
ודת.
למה השנאה?
שהרי איסלם דת כזאת מופלאה..
מוחמד הזה, בחור לעיניין.
ידעתם שבגיל 22 מוחמד כבר הספיק לטייל ברוב העולם?
היה בחור סקרן, חשב מחוץ למסגרת. בגיל כזה צעיר טייל וחקר, ובחזרתו- הביא רעיונות נפלאים כמו אמונה באל אחד- כל בני האדם שווים.
בנוסף לכל זה, עוד הצליח להביא את כל הרעיונות והערכים לבני עמו, מקובעים מאד בתקופה.
המלחמות הגדולות בהסטוריה היו בשם אלוהים, מסע הצלב, כיבושי האיסלם. ואפילו ליהודים היה חלק דיי נכבד בחגיגת ההרג הזו, כבוש הארץ, כאשר כל העמים מסביבינו הושמדו. נשים, גברים וטף.
עד היום אנו נלחמים באזורינו בגלל הדת. מדוע כעם נבחר לא היה לנו שקט ונחת מעולם? תמיד הושמדנו, גורשנו ונרדפנו. איזה סוג של בחירה זאת?
| |
כמעט הסוף.
מש' פלד,
ברוכים הבאים לבית החדש שלכם.
חיי היו פה.
אנא, כבדו את המקום.
אתם עומדים לחיות במקום יפייפה.
יש פה קסם, הלוואי ותגלו אותו ותתנו לו להתפרץ.
הוריי לא נתנו לו.
יש פה חתול, הוא אפרפר, שמנמן. שמו 'חתול', אהבה שלי..
איבדתי פה 3 כלבים וחתול. שימרו עליו, בבקשה.. ותנו לו אהבה.
הוא מסתובב בחוץ. כשהוא חוזר לפעמים, דאגו בבקשה לרווחתו ונוחיותו. פנקו אותו במטעמים.. הוא אוהב להתכרבל ושמגרדים אותו מתחת לאוזניים
לטפו אותו הרבה, דברו אליו..
נעזב שם בעל חיים שיקר לליבי בפעם החמישית.
אין לי חוסן לזה. זה קשה לי נורא. מקווה שזה לא נשמע טפשי.
אני יודעת שאתם באים לפה עם בעלי חיים משלכם. סוסים וארנבות.. זה מקסים, זה נפלא.
אני מקווה שתמלאו את הבית בחום ואהבה וסלקו ממנו את הכעס והאיבה.
תלו תמונותיכם, הציעו מצעיכם ותתנו מצבעיכם.
טפחו את הפרדס, הוא זקוק לתמיכה,
תהנו מהאדמה המופלאה ומהחלל הענק בין הקירות, אני לא יכולתי.
אני נפרדת, מהחלק של העולם שלי הזה,
הוא שלכם עכשיו.
עיזרו לו לפרוח, כמו שהיה צריך.
תודה.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
holdyourself