חשבתי שאתה שונא את הבמה

כפי שבודאי שמתם לב, קוראיי הדמיוניים, בפוסט הקודם נכתב שהייתי בפולין ושאחזור מצחיקה יותר. ובכן, צר לי לאכזב אתכם, מצחיקה לא חזרתי, לא היה מרגש מספיק.

יומיים אחרי שנחת המטוס בארצנו הקטנטונת, ארצנו החמה, מצאתי את עצמי אורזת את המזוודה שלי שוב בתקווה שבצפון הארץ קצת פחות חם מבדרום וקצת פחות קר מבפולין. בעקרון, לא הייתי בבית משהו כמו חודש...(לא באופן סדיר לפחות)- שבוע ערב סטודיו, שבוע פופרה, שבוע פולין, שבוע כרמיאל. ושלא כמו בפעמים הקודמות שבהן הייתי בכרמיאל בתור רקדנית, הפעם הלכתי דווקא בתור שחקנית. זכיתי לראות את כל מה שהולך שם מאחורי הקלעים של מסך הטלויזיה ואפילו לקבל את התואר "שחקנית ראשית". אני לא אפרט על מה למה ואיך, מי שמעוניין שישאל אותי כי פשוט יש משהו בוער יותר שהייתי רוצה לכתוב עליו- התעודה שלי! טאדאדאדאם!

אפשר לומר שאת הרומן שלי עם נכשלים במתמטיקה חתכתי לפני יומיים כשהחלטתי פה אחד עם המורה לנסות ללמוד מתמטיקה פשוטה יותר. לצערי, היא פשוטה מידי. אבל..אני מעדיפה להירקב משיעמום עם מאיות מאשר להירקב מאלימות טלפתית בבית עם נכשלים. אז, אני כבר לא גאון הדור יותר שמגביר ביולוגיה כימיה מתמטיקה.

מכימיה אני פורשת, קשיות המים זה פשוט משעמם.  בביולוגיה, נכון לעכשיו, אני לא מוגשת לבגרות, לא הגשתי דו"חות מעבדה או משהו כזה...אבל טוב, אלה דברים ששמעתי מחבריי לספסל הלימודים (אני כזאת צהובה לפעמים..אבל באמת שלפעמים, רוב הזמן אני סתם שחורה) שסיפרו לי את זה בטלפון/פייסבוק/כיתה. לא נורא, אני הולכת לפגישה עם הסגן מנהלת של ביה"ס לצורכי משא ומתן לגביי גזר דיני. היי! יש לי 100 בפופרה!

נכון לעכשיו, הראש שלי מוגש על צלחת למשפחה של קניבלים, מה שכמובן מקשה עליי להשלים שעות שינה שאני זקוקה להן בדחיפות (אוי ג'וליה רוברטס, כזאת מפונקת). עוד לא הרגשתי איך זה בלי בת דור, אני כל הזמן עסוקה מידי, והגוף שלי כבר התחיל לאבד צורה וגבולות. אני חייבת למצוא מתכון טוב לעוגת גזר כדי לרצות את אלכסנדר, שבטח כבר בקריז ("במקום שיעור שלי?!?!?!?!?!?!")..ו..זהו, עכשיו כשכל הלחץ ירד אני פוחדת שהימים שלי יהיו ריקים ומבוזבזים על העצלנות היתרה שלי. כמובן שניסיתי למצוא עבודה, ומצאתי! באמת! אבל זה הכל הזמן הפנוי שאין לי. או שלא היה לי עד עכשיו לפחות...אבל, כבר לא צריכים אותי שם.

מתחשק לי להסתגר בחדר עם מוזיקה ושתיה. אבל אני לא יכולה. אין לי מפתח והמחשב שלי על מצב בטוח.

ביום שלישי הקרוב אי"ה, יוצאת שכבתי היקרה לטיול שנתי בצפון. בחרמון, כן. ואני לא יודעת, ראיתי מספיק שלג בפולין ומרק טוען שהזכות שלנו לביטחון תיפגע כי לא בטוח שנשתה. אנחנו 6 נקבות בחדר, מה שאומר שלפחות 4 מתוכן יהיו במחזור וידביקו את האחרות (note- לא לשכוח לשים בתיק צלב, מים קדושים ושום...just in case).בדף היה כתוב- טיול שכבתי בחרמון כולל עליה וירידה ברכבל. וכבר הבנתי את המשמעות האמיתית שלו. אז, טוב, טיול שנתי אחרון בחיי, הנה אני באה.

נפלתי, מתתי, שלום.