אני בהלם.
כשפתחת בלוג בישראבלוג, במשבצת של הגיל היה כתוב 14.
עכשיו, אם תעיפו מבטכם לשם, כתוב 22.
8 שנים, עשרות ואולי מאות של קטעים.
הרבה תמונות. הרבה רצון בהרכה ותשומת לב.
וואלה? אני מבינה פתאום שלא הרבה השתנה. אני אותה תמר. אותה תמר + 8 שנים, תעודת בגרות, צה"ל, פסיכומטרי ועכשיו אקדמיה. תמר פחות 19 קילו ו+ 600 גרם סיליקון. תמר פלוס אהבה ומינוס אהבה. תמר בתל אביב, תמר לבד ותמר ביחד.
חשבתי שהבלוג הזה מת מזמן, אי שם בשלהי 2008, בעוד אני מדדה לי, כל ה-95 קילו שלי במדים ירוקים לשכם הרחוקה. דווקא מרעמן לראות אותו פה. זה רק מוכיח לכם שבעולם האינטרנט, שומדבר לא באמת הולך לאיבוד. הכל קיים איפשהו. מצחיק לראות כמה השתנה וכמה נשאר בדיוק אותו הדבר. אותם הדברים שאהבתי בעצמי אני עדיין אוהבת ואותם הדברים שפחות, הם אותם הדברים.
מעניין מה יקרה אם אני אעבור על כל רצף החשבות הארוך והחסר משמעות הזה, אערוך אותו, אכרוך אותו ואציג אותו בפני מישהו שמבין. האם אהפוך לגרסא הילדותית והפחות שנונה של קארי בראדשו? הלוואי.
אז מה עכשיו? עכשיו אוניברסיטת תל אביב המהוללת, הפקולטה לאומנויות והפקולטה למדעי הרוח.
נו מה חשבתי שיצא ממני? רופאה? :)
אולי נהיה בקשר. זה נחמד לי. או שאני חווה כאן רגרסיה חריפה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
