כלב שחור
מוסיקה, אומנות ותובנות. |
 כינוי:
בן: 33 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2009
אני מופתע
שמכל האנשים בעולם
גם את נתת לרגליים שלך להוביל במקומך.
אני באמת לא יודע מאיפה יש לי כוחות נפש לדברים האלה. אני באמת לא יודע איך לא דפקתי לעצמי כדור בראש עדיין.
אני באמת לא יודע מאיפה אני שואב את הכוחות להתאושש מהדברים הללו שוב, ושוב, ושוב..אבל זה לא משנה כרגע.
זה לא קשור בכלל. זה לא קשור אליי ואלייך. זה לא קשור ליחסים ביננו.
since day one אומרים לי שאת כאב ראש. שאת מתוסבכת. שאת לא יודעת מה את רוצה מעצמך.
שאת מסוג האנשים שמחפשים משמעויות בשמיים, ובעוד שנתיים מבינים כמה מטופש הם התנהגו ושהם לא ידעו מה הם רוצים מעצמם. אני לא יכולתי להאמין לזה. אני עדיין מתקשה להאמין לזה. אני פשוט אוהב את מי שאת. אני אוהב את האדם שאת. את הבחורה הכי טהורה שאני מכיר. חשבתי שאת אבודה כמוני. חשבתי ששנינו נפגענו בדיוק מאותם דברים, ושהעולם מתעתע בנו באותה צורה. חשבתי שאת שונאת אנשים כמו שאני שונא אנשים. ודמיינתי לעצמי ששנינו יושבים לבדינו ושונאים אנשים יחדיו. חשבתי שיש ביננו כזו הבנה שלא תעשי לי דברים כאלו. אבל למרות הכל כן עשית את זה..כן נתקלת בי בלי לחשוב..כן הסתכלת על הקרקע ולא על האובייקטים סביבך, ונתת לרגלייך המשכרות להוביל במקומך.
אני מסרב להאמין שאת לא יודעת מה את רוצה מעצמך. אני מסרב להאמין שאת מתוסבכת. זה לא יכול להיות. זה פשוט לא יכול להיות. אני פשוט אוהב את מי שאת. אני אוהב את מה שאת. אני אוהב את תחומי העניין שלך, אני אוהב את הנושאים המשותפים שלנו, אני אוהב את זה שיש לנו על מה לדבר, אני אוהב את זה שאת שונאת אנשים כמו שאני שונא אנשים, לעזאזל אני אוהב אותך!!
אבל למה? למה העברת אותי 7 מדורי גיהנום? למה עשית את זה? למה אמרת לי לבוא בכלל? רצית ממני משהו? איכפת לך ממני? למה אמרת לי "לבוא למסיבה אם בא לך"? הדברים הללו לא מעניינים אותי. זה חרא. זו זוהמה. אני לא סובל מסיבות. אני לא אוהב את זה, זה לא אני גאד דמאט. אני חיפשתי אנשים שיבואו איתי, אני הלכתי בגללך, אני לא רציתי את כל זה בכלל. וכשהגעתי הייתה לי הרגשה שאני לא מעניין אותך בכלל. שזרקת זין. אני לא יודע אם בסוף היום היית עצובה בגללי, יכול להיות שלא ואז יצאתי די אידיוט ודרמטי לחינם..אבל זה לא משנה. זה לא משנה את העובדה שבאתי בגללך. זה לא משנה את העובדה שחשבתי שזרקת לי קצה חוט וגרמת לי לחשוב שאת רוצה שאתקרב אלייך. ואם צדקתי בכל זה, אז עשיתי כל מה שיכולתי..אני הגעתי, ואת פשוט חלפת על פניי כאילו לא הייתי..
את לא חייבת לי כלום. את לא צריכה להרגיש כלפיי משהו, את לא צריכה להחזיר לי דבר. רק..למה? למה לא אמרת מילה? ולמה ביקשת ממני לבוא? למה גרמת לי לחשוב שאת מבקשת ממני לבוא? למה נתקלת בי בלי להעריך נזקים? חשבתי שהרציונל שלנו עובד אותו דבר, הייתכן ולא? 
אני לא יודע לאן אנחנו הולכים מכאן. הראש שלי כל כך כואב וכל מה שאני רוצה זה ללכת לישון, ואני קצת מקווה שלא אתעורר בכלל בשביל לא להתמודד עם האמת ולהעריך את הנזקים שגרמתי בעצמי, אם בכלל. אני מניח שרוב הסיכויים הם שמכאן אני נאלץ להמשיך הלאה. אבל, לאן שזה לא ילך, ומה שלא תגידי, אם בכלל תגידי דבר מה, אני עדיין חושב, שאת האדם הכי טהור שהיכרתי אי פעם..וגם אם פגעת בי, וגם אם כולם אומרים שאת רק מסבה לי כאב ושכדאי לי להשתחרר מהכבלים שלך כבר! אני עדיין אוהב את מי שאת. אני עדיין אוהב את האדם שאת. קשה לי לחשוב על משהו לגנותך. כמה שלא תפגעי בי, אני לא מסוגל. גם אם את לא אבודה כמוני,
אני פשוט אוהב את האדם שאת..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
