כינוי:
בן: 33 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
מאי 2010
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2010
כבר לא כ'כ אבוד; מכתב הוקרה קצר. לפעמים אני שואל את עצמי, מה הטעם. מה הטעם לכל דבר בעולם. מה הטעם בלגדול, להתבגר, לצחוק, לשמוח, לבכות, להתרגש; מה הטעם בלעשות אומנות. מה הטעם בלחיות, אם הכל מת; ואם העולם ימשיך לעד, לא משנה כמה גדולה תהיה תביעת האצבע שלך, בסוף יגמרו גם האנשים שיזכרו או זכרו אותך; ואז אני חושב בקטן יותר, כשאני מקשיב למוסיקה, צופה בסרט או לצורך העניין, צופה בסידרה אהובה בטלויזיה; אני אוהב את מה שאני רואה. אני מתרגש בהווה. בודאי, אני יכול גם להיזכר, אבל זה לעולם לא אותו דבר; אני רוצה שאותו רגע ימשך לעד. חיבוק, נשיקה, לחיצת יד, בדיחה טובה, נגינה, קריאה, הקשבה למוזיקה, צפייה בקולנוע או בטלויזיה;
אבל לאחרונה אני מבין, שום דבר לא נמשך לעד; ואולי, אבל רק אולי, זה לא באמת משנה כמה יזכרו אותך או איזו תביעת אצבע השארת על העולם; אולי, מה שמשנה באמת, זה איך ועל כמה אנשים השפעת במהלך חייהם. ואז, אני יכול ללמוד לשחרר. "To let go", אמר אבא של ג'ק. אז אני משחרר. וכשאני משחרר, אז אני מבין פתאום מה הטעם בלגדול, להתבגר, לצחוק, לשמוח, לבכות ולהתרגש; לעזאזל, אני מבין מה הטעם בלעשות אומנות, אני מבין גם מה הטעם בלחיות; כי אף אחד לא יכול לקחת ממני רגעים כמו הרגע הזה עכשיו, ובשביל רגעים כאלה שווה לחיות, גם אם הכל מת. ובכלל, כשהרגע ההוא מגיע, אף אחד מאיתנו לא "עוזב" - אנו פשוט ממשיכים הלאה; 6 שנים שאתם חלק מחיי; התרגשתי, צחקתי, בכיתי, למדתי, הבנתי. אני בכלל לא יודע למי אני מדבר, אני לא באמת זוכר (או יודע) מי הם כל הכותבים והיוצרים מאחורי אחת מיצירות האומנות החשובות והמשפיעות ביותר בחיי; אבל לו רק יכולתם לדעת; אתם גיבורי תרבות אמיתיים; בעיניי, אתם אחראים לאחת מן היצירות הגדולות בהיסטוריה של הטלויזיה; אתם אחד מיני גורמים רבים שמעצבים את חיי, אתם עושים את הדבר הנעלה מכל בעיניי: אומנות.
"אומנות היא תמונתה של החיים, מטרתה היא פשוט להגבירם"; אתם עשיתם את זה, ובמשך פרק זמן ארוך ולא מבוטל בחיי;
תודה.
| |
|