כלב שחור
מוסיקה, אומנות ותובנות. |
 כינוי:
בן: 33 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2010
המבאג בן שנה וקצת
ליתר דיוק: שנה, חודש ויום עברו בדיוק מאז יצא המבאג. אני זוכר הכל. את התגובה שלי לשם של האלבום (W..T...F?), את הרגע שבו הוא דלף לרשת, את ההאזנה הראשונה שלי עם חברים, את הקניה החגיגית של האלבום, את הריצות בטירונות תוך כדי זמזום "Potion Approaching", הנסיעות לבסיס תוך כדי "My Propeller", הפרידה מההיא והדמעות לצלילי "Cornerstone". כל זה הוא עולם ומלואו, אבל המדהים הוא שכל זה הוא עולמי האישי בלבד. משום מה, דווקא עכשיו זה צף בחזרה, שנה וחודש אחרי יציאתו אל אוויר העולם; לכולם זה חוזר בבום. דווקא עכשיו, אני נתקל בהרבה אנשים שעוברים את אותו תהליך שאני עובר כרגע עם התקליט הזה, כל אחד מן הסתם עם החוויות האישיות שלו. לאחת זה גם כן מזכיר את הטירונות. לגיא, שהיה שותף להאזנה הראשונה שלי, זה בא בבום שעדיין לא נגמר. אור אמר לי ש"Crying Lightning" היה קצת גרואר בשבילו אבל בסוף הוא הבין את טבעו של התבלין. שנה. עברה פאקינג שנה, ועדיין לא קיבלתי אוברדווז. ולא סתם שנה, שנה שנראתה כמו עשור, אנד יט, הוא עדיין שם - סגול (כמו יין), מוזר (כמו "The Jewellers Hands") ומסתורי; ויזואלית הוא לא מרמז הרבה (אם בכלל), קצת כמו הרביעי של זפלין. שום דבר לא מכין אותך למה שהוא מכיל בו. חוץ מצלילה אינסופית של אינספור מחשבות, גם עולים לי הרבה רפרנסז. בואי? ניק קייב? ג'וש הומי? אפילו קצת סאבאת'. אבל כל זה באמת לא אומר כלום, שורה תחתונה - זה מריח ונשמע כמו קופי קוטב. בעיקר מרגיש כמו אלכס טרנר. אה, וגם, עוד פרט אחד קטן: מריח, ובעיקר נשמע, כמו קלאסיקה מיידית. אפילו נצחית. כן, כבר עכשיו, ויותר מקודמיו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
