כלב שחור

עברתי השבוע שבוע מכונן.

הייתי בסכנת מוות. גיליתי שאני בכיין. גיליתי מחדש את כוח הביטוי שלי. גיליתי שאני מתגעגע למשהו. גם גיליתי שאני שחקן.

זה היה שבוע מהגיהנום. יום ראשון היינו ברכבת הרים בוערת מלהבות העולם התחתון. יום שני גיליתי את המניה-דיפרסיה שלי.

לא משנה כמה ניסיתי לא הצלחתי למחוק את הקוים השחורים מתחת לעיניים. אבל הכי הזוי, הייתי כלוא בהרגשה שעדיין לא ברור לי אם אכן הייתה אמיתית.

שפשפתי את עיניי שוב ושוב, ובכל פעם שפקחתי אותן ראיתי רק ארבעה קירות סביבי. עוד כמה רגעים וכבר הייתי ממציא להם שמות. נכון, ג'וני?

יום שלישי נערך המשפט שלי וביקשתי שלא יעניקו לי את הגנת הסניגור, ובכל זאת, ברגע האחרון אנשים יצאו להגנתי. ממש ג'ון סינקלייר שכמותי. תודה לכם.

אה, גם מצאתי פרח באותו יום. זה היה מעניין.

היום יום רביעי. בסופ''ש הקרב ובא אעסוק בעיקר בתיקונים. משפחתיים, בינאישיים וכיוצא בזאת.

וכל זאת עוד לפני שבוע הזן שלי. בהחלט שבוע מכונן.

תודה לך מר גורל. תסריט מעניין.