כלב שחור

הנה וידוי: כשפיטרו את אלון עוזיאל מאתר "וואלה" לפני כמה ימים, ממש שמחתי. רק לאחר מכן מצאתי מעט יותר זמן להתעמק בפרשת ה"מסיבה על הקבר" המטופשת ההיא, ובאופן אירוני למדי ואחרי שצפיתי בראיון של עוזיאל ב"צינור לילה", הספיק לי לשמוע את הרעידות בקול שלו בשביל קצת לרחם עליו (יתר על המידה כי אין באמת חדש תחת השמש), אבל בעיקר בכדי להבין דבר אחד: שיצאתי לא פחות דביל ממנו. אני לא אדם דתי, אבל יש משפט אחד ביהדות שאני רואה ככלל מוסרי חשוב במיוחד: "בנפול אויבך אל תשמח". טוב, לא שמר עוזיאל הוא איזה נמסיס שלי ואני לא חושב שהוא מודע כלל לקיומי, על אף שנפגשנו פעם או פעמיים, אבל כשנודע לי שהוא פוטר שמחתי יתר על המידה, לטס פוט איט דאט וואי. אח''כ נודע לי למה הוא פוטר. הלוואי שהיו מפטרים את עוזיאל כי הוא חרא כתב, וכי הוא בכלל לא מבקר מוזיקה אלא מלבה ומצניח הייפים ללא נימוקים מוזיקלים (או סתם, נימוקים של..יו נואו, מבקר מוזיקה. לא, אפילו לא - חובב מוזיקה), כי התחקירים שהוא עושה כעיתונאי על האייטמים שלו גרועים ברמות שקשה לתאר, וכי הוא מסלף עובדות חשובות במאמריו על מנת להצדיק את דעתו. אבל בעצם, פיטרו אותו כי הוא כנראה אידיוט באופן כללי, ומכל הדברים בעולם, מכל כתביו ונימוקיו הבוסריים לאתר וואלה - דווקא התעלול הדבילי הזה גרם להם לפטר אותו. זה די מטופש; מה שהיו צריכים לעשות, כמו בכל מדינה מתוקנת - זה לתת לכל הנוגע בכך להגיש נגדו תלונה, ולהעמיד אותו לדין. בלינק שהעלתי למעלה יש ציטוט מדוייק של החוק עליו הוא עבר. במקום זה, התקשורת ניסתה לעשות לעוזיאל שיעור במוסר כאשר במקביל הם בעצמם רוקדים לו על הדם, מה שבסופו של דבר, אני מניח - גרם גם לפיטוריו; אבל אני חוזר לנקודה שבגללה אני כותב את הפוסט הזה: זה לא באמת משנה כמה אתה שונא אדם כלשהו, בסופו של דבר - לשמוח כאשר אחר מת, או כאשר אדם עובר זמנים קשים, It's just wrong. לשנוא באופן כללי, זה די wrong. עכשיו, אני לא באמת יודע איפה עובר הגבול, ואני גם לא אומר לכם עכשיו "מוסר השכל נא לא לשנוא אף אחד", כי אף אחד מאיתנו לא קדוש, וכי כולנו מרירים, צינים וקטנונים כלפי משהו במידה מסויימת. בלי התכונות הללו, אפשר אולי לומר שלא היה איכפת לנו מכלום. בלי אותן תכונות, לא הייתה לנו סאטירה, ואני אפילו לא יכול לדמיין חיים בלי סאות'פארק. בלי תכונות כאלו, לא היה לנו מה לעשות עם חופש הביטוי, עם מימוש זכותנו הבסיסית למחות, גם אם אנחנו לא מבינים ולו דבר קלוש בנושא כלשהו (כמו הידע המצומק של עוזיאל על תרומתו של עופר למדינה או על חשיבותם של בעלי ההון כלפי טובת הפרט, למרות שאפשר ואף רצוי להתווכח על זה) - לפחות יש אנשים שאיכפת להם ממשהו; חבל רק שכמו תמיד, הם פשוט לא עושים תחקיר לפני שהם פוצעים את פיהם, או לפחות בודקים אם זה חוקי בכלל "להפגין" ליד לוויה. "סייג לחוכמה שתיקה" איי ווד סיי, אבל אני שוב סוטה מהנושא - הנקודה שלי היא, כפי שלימד אותי פעם המורה שלי לספרות - יש זמן, דרך ואופן ביצוע לכל דבר, וצריך לדעת איך לנווט בין שלושת המרכיבים הללו. ומעבר לזה - להיות שלילי כלפי משהו, באופן כללי - זה פשוט מעפן.  לפעמים צריך להפעיל את התאים האפורים במוח, להניע מנועי חשיבה ולנסות לנמק בצורה מכובדת למה משהו נראה לך פחות ביחס למשהו אחר/גרוע/וואטאבר, וכל זה כמובן - על הבמה הנכונה, ובטיימינג הנכון. אם אתם לא מסוגלים לצלוח בכל השלושה, אז מה דעתכם על פשוט..אממ, לטס סיי, להבליג? גם זה לא רע. כן, שוב המשפט ההוא, "סייג לחוכמה שתיקה". נסו גם להיות פחות שליליים באופן כללי, זה עושה טוב לעור הפנים. אסיים במילות החוכמה של רובין פקנולד, סולן להקת הפליט פוקסז, שאומנם אמר את דבריו בנושא התנשאות להקות על להקות אחרות באינטרנט - אבל אני בטוח שתוכלו להשליך את דבריו גם על הנושא הנ'ל ולהפיק מהן את המיטב:

"No matter how good a musician you are, if you diss other bands in print / on twitter / are snarky, I care about your band less. It NEVER comes across as funny / smart / cutting. It's just negativity. You look mean. There's enough negativity on the internet already."

ובסופ''ש נדבר קצת על Cults, אני מבטיח.

לילה טוב,

נתי.