כלב שחור

תכירו את הקאלטס; בריאן אובליביון ומדלן פולין ממנהטן, ניו יורק היו שני סטודנטים רגילים וככל הנראה גם בני זוג לחיים, שכתבו והקליטו שירים להנאתם, אך בעידן הפיצ'פורק כמו בעידן הפיצ'פורק מספיק להעלות אי.פי חינמי בעל שלושה שירים לבאנדקאמפ שלך בכדי להפוך לסנסציה ברשת; הם קראו לעצמם "קאלטס", שמו את התמונה למעלה והוסיפו את המילה "CULTS" בפונט שמסגיר את העובדה שהעבודה הגרפית שלהם נעשתה בצייר של ווינדוז, מה שרק מוסיף לרומנטיקה שבסיפור הסינדרלה הזה; פיצ'פורק שמו עליהם את העין ראשונים, מה שמהר מאוד הוביל לחתימה בקולומביה רקורדס בלי שלמדלן ובריאן תהיה ולו הופעה אחת יחדיו, או כל ניסיון "מקצועי" כזה או אחר (נשמע מוכר? מה האותיות "MGMT" אומרות לכם?). מאז עברו כמה חודשים, מאז החתימה ההיא ב"In The Name Of" (לייבל האינדי של לילי אלן אך בעל הסכם הפצה של קולומביה רקורדס) קאלטס הופיעו בפסטיבלים וסמול וניוז בניו יורק עם להקה מלאה מאחוריהם, פלוס סיקורים בכל מגזין נחשב שתוכלו להעלות על דעתכם;

המלודיות המתוקות של קאלטס משוטטות בין אינדי-פופ עכשיווי לקלאסיק פופ של הפיפטיז/סיקסטיז, בין בלדות נעורים מרגשות להמנוני אינדי פופ-רוק עכשיווים ומרעננים שעל הדרך נותנים עדנה מחודשת לדבר הזה שהיה נקרא פעם "להקות קצב"; סאונד הגיטרות הקלאסי של בריאן פלוס ההרמוניות הקוליות והמתקתקות של קולה המיוחד של מדלן עשויות להזכיר לכם את הרונטס, או כל הפקה מוקדמת אחרת של פיל ספקטור; נוח מאוד לקטלג את קאלטס באותו מקום שבסט קוסט או הדראמז נמצאים בו, שכן מספר רב מהשירים באלבום הבכורה של הקאלטס מכוונים לאותו מקום שבו נמצאים שירים כמו "Down By The Water" של הדראמז, ואילו הטין-לאב-סונגז של הקאלטס ללא ספק מזכירים את יומן הנעורים של בת'ני קוסנטינו. שירים כמו "You Know What I Mean" הפנטסטי (אולי השיר הטוב ביותר באלבום הבכורה) או "Rave On" הקלאסי הם בדיוק אותם שירים "אסקימו לימונים" שעשויים לגרום לכם לחשוב שאתם בנשף סיום י'ב שנת 64' - אך למרות הכל, קאלטס הם לא המובמנט החדש של הסרף-פופ ו/או הרוקבילי החדש; שירים כמו "Go Outside", האפרוביט ההמנוני ההיסטרי ואחד מהבולטים באי.פי ובאלבום, או "Oh My God" האינדי-רוקיש, שמים את קאלטס בליגה אחרת לגמרי, מעין הכלאת ז'אנרים שלמרות שתראה לכם מוכרת מכ'כ הרבה כיוונים, אין כל צל של ספק שמדובר פה במשהו חדש, פלוס חיוך ישן נושן שאמא עשויה להעלות כאשר קולה של מדלן יבקע מן הרמקולים בחדר שלכם. גם העובדה שבלייב הם נשמעים אחרת לגמרי, במיוחד מדלן על הווקאלז, אשר מאמצת יחסית את קולה ולעיתים מזכירה אפילו את קרן או מהיאיאיאז, מוסיפה ל"קוליות" ולנינוחות שמאפיינת את האומנים של היום, מעין אימפולס רגשני שדווקא מוסיף לאותנטיות של הלהקה, לכל מה שהם מייצגים בשירים שלהם.

ספין סימנו אותם כאחת הלהקות הבולטות "לשים לב אליהן" בשנה הקרובה. כצפוי מהמגזין שלחץ על הטריגר לתהילה, פיצ'פורק נתנו לאלבום הבכורה ציון של 8.5 מתוך 10, תייגו את אלבום הבכורה כ"בסט ניו מיוזיק" של החודש, וכך כתבו בביקורת: "רק קצת יותר מחצי שעה, האלבום בעל אורך מושלם לנסיעה לביה''ס או לעבודה, אך יותר חשוב מזה, האלבום משאיר מספיק מקום לשינויים וכך שם אותם בנקודה שבה הם עשויים רק להתבגר ולהתפתח כלהקה צעירה". "Most Wanted", אחד השירים באי.פי הראשון שלהם (שניתן חינם להורדה בבאנדקאמפ שלהם) הופיע בסידרה "Weeds". בניגוד להרבה להקות צעירות שההייפ מכה בהן, מדלן ובריאן ממעטים בראיונות, ולמען האמת מעולם לא הוציאו אינפורמציה רשמית כלשהיא על ה"ביוגרפיה" שלהם (אולי כי היא לא כ'כ קיימת? בכל זאת, הם לא ראו עצמם כלהקה לפני כן), אולי מתוך קנאיות לספקולציות שאומרות שהם גם מנהלים מערכת יחסים רומנטית, או אולי כי הם פשוט מעדיפים לשמור על השפיות של עצמם ומתרכזים בדבר החשוב ביותר, המוזיקה. כך או כך, "Cults" הם בשורה חדשה-ישנה לאינדי, בעלת עוד מימד מעניין ומרענן לכל הרטרו אשר בא עלינו לטובה, ואלבום הבכורה המצויין שלהם הוא אלבום קיץ כייפי וקליל לשנת 2011 - יאה, יו נואו וואט איי מין.

עוד מעט רגעי נחת,

צהריים טובים,

נתי.