יש יותר מדי תמונות שלנו, עושים הכל בערך. נשיקות בבוקר, ליטופים וחיוכים בצהריים, יוצאים בערב, ישנים מחובקים בלילה, פוצי מוצי, שמוצי קוצי, ארוחות משפחתיות, ימי הולדת, אירועי חברה, אירועי לא-חברה, סתם כזה, לא סתם כזה, והרשימה עוד ארוכה. מאחר וזה טרי, זה עדיין כואב להביט בהן. מה לעשות, במקום להעלות חיוך בעקבות זיכרון נעים, להביט בתמונה גורם לך לבכות את מה שהיה ולא יחזור (לפחות לבנתיים). אז אני שואל, למה כ"כ הרבה תמונות? ולמה צילמנו רק את הרגעים היפים והטובים? למה אין לי תמונות בהן אנחנו רבים, תמונות של מבוכה, תמונות של אי-הבנה ביננו, קצרים בתקשורת, כעס וחרטה, של מעגלי ויכוחים חוזרים ונישנים שפערו ביננו את התהום שגרם לפרידתנו? כך אוכל לא לפחד להביט בהן, אזכר למה גמרנו את זה והתמונות של הרגעים היפים יקבלו את הפרופורציה האמיתית של הקשר שלנו, אהבת-אמת גדולה, חזקה, אמיתית - שלא החזיקה מעמד לבסוף כי מערכת יחסים לא רוקמים בתמונות.
פור דה רקורד, סינפסה, אני עדיין אוהב אותך. גם לגבי מה שאמרנו, שלעולם לא נפסיק לאהוב למרות הפרידה - זה נכון, אבל אז מה?? זה אומר שלא שוכחים אחד את השני? שלא נהיים איזו תמונה באלבום זרוק במחסן? אז אני מנסה לומר, שעוד לא שכחתי. אני נמנע מלבקשך שנחזור להיות יחד כי אני יודע שאנחנו רוצים כרגע דברים שונים. וזה נורא כואב לי לחשוב על זה כי אני באמת מרגיש שאני רוצה שאישתי תראה ותתנהג במידה רבה כפי שאת ניראת ונהגת. אבל האמת היא שאני לא יכול להרגיש כאילו אני נשוי עכשיו, בגיל כ"כ צעיר - אפילו כשהיה לי אך ורק טוב איתך. כי אז אני מרגיש שאני לא משקיע בדברים אחרים שאני אוהב, עם כמה שכואב ומוזר לומר את זה, אבל כן, כשהיה לי טוב איתך זה דיכא לי את התיאבון לדברים אחרים. ואני רוצה שתדכאי לי את התיאבון עד סוף החיים, אבל לא עכשיו. עוד כמה שנים. אם היינו רוצים קצת יותר את אותם דברים, נגיד ולא כיוונים שונים בחו"ל או נהנים מאותם בילויים ללא עוררין - אולי זה עוד היה עובד כבר עכשיו. אבל זה לא היה המצב, והייתי בסדר עם זה כי אני אוהב אותך, ואפילו עם זה אני רואה את עצמי חי בשלום בעתיד, אבל בהחלט(!) לא עכשיו. אנחנו כנראה, כבר לא נתחתן בכלל. וקשה לי המחשבה שאחר יגע בך. אבל עמוק בפנים אני רוצה שתרגישי נאהבת תמיד כי זה מגיע לך, כי את אישה נפלאה וכי תמיד היית טובה אליי. אז אני נושך שפתיים ואומר לעצמי שזה בסדר. יהיה לך טוב גם בלעדיי. וגם לי יהיה טוב בלעדייך. כל אחד ימצא את מקומו בעולם, לצידו ולצידה של אחרים כנראה, אבל קודם כל בטוחים בעצמנו גם כשאנחנו לבד. ואם יצטלבו בעתיד שוב דרכנו - מה טוב! אעשה אותך המאושרת בנשים. אבל אם לא, וכנראה שלא, אז נו..יש לנו את התמונות.