כלב שחור

חדשות:

1. שיר הנושא החדש של ג'יימס בונד

"Another Way to Die" הוא נקרא, אם אני לא טועה גם לסרט קוראים ככה.

הפעם האומנים שזוכים לכבוד הזה הם ג'ק ווייט הפנטסטי ואלישיה קיז ה"וואטאבר לפחות יש לה קול יפה".

למי שלא יודע, במקור איימי וויינהאוס קיבלה את הכבוד לכתוב ולבצע את שיר הנושא הבא של ג'יימס בונד,

אבל מאחר ומארק רונסון (המפיק שלה ואחד החזקים בתחום היום) הודיע שההתקדמות הייתה אפסית כתוצאה

מהג'אנקיות הבלתי-פוסקת שלה, וגם מאחר ואין לה אשראי לארה''ב בגלל הסמים, החליטו מפיקי הסרט לרדת ממנה

והציעו באופן מוזר למדי לג'ק ווייט ואלישיה קיז לכתוב ביחד. מדובר בדואט הראשון אי פעם בהיסטוריית הג'יימס בונד ט'ימז.

השיר מינימלי להפתיע (כצפוי מג'ק ווייט ולא צפוי משירי ג'יימס בונד בכללי), אולי גם טיפה משעמם. תשפטו אתם:

Jack White ft. Alicia Keys - Another Way to Die

2.אישה דנית הולכת לעשן את קורט קוביין

הנה התפתחות מוזרה עם סיפור הגניבה של העפר של קוביין; למי שלא מעודכן, לפני זמן מה הודיעה קורטני לאב

שהעפר של קוביין נגנב ממנה, ושהיא "הרוסה ולא יודעת מה לעשות". וול, חודש ומשו לאחר מכן וישנה התפתחות:

אישה דנית טוענת שהיא "השיגה את העפר של קוביין", ושהיא הולכת לעשן אותו ב"ספליף" אחד, כאקט של "אומנות".

וואטאבר, הנה הידיעה המלאה בNME.

3.הנאמבר וואן הראשון של קינגז אוף ליאון ב-UK

הודעה משמחת לאנשים שמבינים משהו מהחיים שלהם: קינגז אוף ליאון הגיעו למקום הראשון בצ'ארט של הממלכה המאוחדת בפעם הראשונה.

 הסינגל שמצליח לעשות את זה סוף סוף הוא "Sex on Fire". אז בלי יותר מדי זיבולי שכל:

Kings of Leon - Sex on Fire

ובונוס - 30 דברים שלא ידעתם על קינגז אוף ליאון, ב-NME.

ביקורות:

1. Kings of Leon - Only By The Night

מכיוון שאין לי כוח לעשות פוסט שלם אז הנה ביקורת סטייל "7 לילות". ובכן, "פאקינג צ'יטוס"! כפי שאורי המלך נוהג לומר.

הכותרת המרכזית היא: הקינגז התבגרו. המשנית: זה לא מספיק טוב בשביל אלבום טוב. שנה עברה מאז האלבום הקודם (והגרוע) שלהם, "Because of the Times", ועכשיו קינגז מוציאים אלבום שמסתמן כהמשך ישיר לשינוי הסגנון המוסיקלי שלהם, "Only By The Night". לאחר שבועיים בערך של שמיעות חוזרות ונישנות פה ושם, הגעתי למסקנה שהאלבום הזה בהחלט יותר טוב מקודמו, אבל הוא עדיין לא מתרומם לשום מקום. כמו שאמרתי בהתחלה, גולת הכותרת היא העובדה שהאחים פולוויל (ובן דודם..צ'יז לא יכלת להיות אח רביעי?) כנראה התבגרו. בעיקר קאלב, אולי בעצם רק קאלב, כי הוא כותב 99% מהחומרים שלהם. no more שירים על זיונים ומסיבות (כמעט.."Sex on Fire" הנהדר מזכיר לנו משהו מהקינגז של פעם.), קבלו את קאלב החדש - שיר פוליטי ("Crawl"), שירי אהבה מתבכיינים ("Use Somebody", "Revelry"), והולי שיט - אפילו שיר-נערה-מתבגרת ("17") שעדיף שקאלב היה משאיר את העבודה הזו לאלכס טרנר. מבחינת תכנים, ליריקס והכל - השינוי מבורך, כי לא הכל זה זיונים מסיבות ובלאגנים; "Use Somebody" אכן מרטיט את ליבי וב-"Revelry" אני מסוגל לבכות מרוב הזדהות; מבחינה מוסיקלית - השינוי המוסיקלי שלהם -עדיין- לא מבורך, לפחות לדעתי. הרבה שירים פה גורמים לי להרדם, וחלקם גרועים למדי ("I Want You המטומטם או "Closer" המרדים, ופאקינג שיט זה השיר הפותח של האלבום!), ולבסוף מה שקורה זה שאני מרגיש שטחי, כי אני מתגעגע לקינגז הישנים, לשירי הרוקנרול סקס וקרחנות הישנים שלהם, לבלאגנים ולשטותניקיות, כי מה לעשות! דווקא כשקאלב כותב שירים עמוקים, זה לא עובר מוסיקלית! ואני יודע שיש להם את זה, כי הם עשו את זה מעולה בעבר עם שירים כמו "Day Old Blues" או "Where Nobody Knows" או וואטאבר. בכל אופן, האלבום הזה לא גרוע..לפחות לא כמו הקודם. אם תקשיבו לו בלילה, תכבו את האורות ותנסו להיכנס לאווירה מלנכולית ושקטה, אתם יכולים לעבור חוויה מדהימה; למעשה, יום כיפור מתקרב ואני חושב שזה יהיה האלבום המרגיע שאקשיב לו בלופים בכיפור השנה; אבל אל תצפו לחגיגה או לדברים מקפיצים, כי קינגז מודל 2008 הם לא קינגז של מסיבות ובלאגנים, קינגז של היום הם גברים נושקים לשנות ה30 לחייהם, עם רצון לממש את חלום ה"משפחה הקטנה" - אישה, 4 ילדים וכלב, ולבקר בכנסייה בסופי שבוע. אי אפשר לערבב בין העולמות? ה-weed לא ילך טוב עם אישה וילדים? נחיה ונראה..אולי באלבום הבא..

2.הירוז - עונה שלישית

"In a world", שבו גם "פריזן ברייק" וגם "לוסט" הופכות לגרועות ככל שהזמן עובר, יש רק סידרה אחת שלא נפגעת מהאפקט הזה. וול, זה לא אומר שהיא גם הופכת לטובה יותר עם הזמן, אבל לפחות היא לא גרועה. היא נשארת באותו קו בדיוק של מתח לא בריא ללב (אבל בריא לנפש) ופאן טהור. לסידרה הזו קוראים כמובן "הירוז"; הבעיה אצל החבר'ה התסריטאים (שלהזכירכם, לפני רגע שבתו כי לא היה להם מספיק כסף לקנות פרארי חדשה או ג'קוזי תואם לבריכה הביתית), היא שהם לא יודעים מתי לעצור. ב"פריזן ברייק" הם היו חייבים, פשוט חייבייייים להוציא את 2 האחים פעמיים מ2 בתי כלא שונים, ועכשיו מישהו החליט שמייקל סקופילד הוא אומה ת'ורמן מקיל ביל, ושזה Payback Time. וול, מילא אם זה היה נעשה טוב, רק שזה נראה יותר כמו עונה חדשה ל"ליגת הצדק" מאשר עונה חדשה של פריזן. על לוסט אין בכלל מה לדבר, כי מדובר בפאקינג 6 עונות כמעט, שבהן אנחנו מקבלים על כל פיתרון למיסתורין - 500 שאלות חדשות. אז פריזן איבדו צופה אחד (אני), לוסט לא כי אני מת לדעת מהם המספרים, אבל הם איבדו את הפאנאט שהייתי. "הירוז", עם פתיחת העונה השניה, ולאחר צפייה בפרקים 1+2, אני יכול לומר בבטחה שהיא לא נפגעה מהשיט הזה..לבנתיים. הירוז מעולם לא הייתה עמוקה למדי או התיימרה להיות כזו (כמו לוסט נניח), היא פשוט מאז ומתמיד הייתה סידרת אקשן/מתח/דרמה, עם הרבה אקשן ופאן טהור. אה, וגם הירו נאקאמורה אחד שסוחב סידרה שלמה (הוא לא נמצא בקטגוריית "פאן", הוא כל כך מלך שיש לו קטגוריה משלו). אז הכל ממשיך כרגיל בהירוז, סיילר עדיין מפחיד מתמיד ופיטר פטרלי נמושה, קלייר כוסית והירו מצחיק. אם זה לא מספיק, יש כמה דמויות חדשות ומסקרנות למדי. בקיצור, "הירוז" היא הדבר הטוב ביותר שיש לטלוויזיה האמריקאית למכור כרגע; לפחות עד ש"סאות'פארק" תחזור.

סופשבוע נעים לכולם,

שלוסטו.

סתם, נתי. XD.