לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כלב שחור


מוסיקה, אומנות ותובנות.

Avatarכינוי: 

בן: 33

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

זה היה היום הכי גרוע בחיים שלי



 

זו בהחלט כותרת קלישאתית, אבל בואו נחשוב על זה רגע. כמה ימים גרועים באמת זכורים לכם במהלך חייכם? או לחילופין, כמה ימים טובים באמת זכורים לכם במהלך חייכם? אם בעיניכם החיים שלכם משעממים, רגועים או פשוט רגילים וזהו, בני מעמד המידל-קלאס-וואטאבר - סביר להניח שהיום הכי טוב בחיים שלכם יהיה יחסית פשוט. בטח מעורבות ביום הטוב בחייכם מילות מפתח כמו: אהבה, חברים, הפתעה, ניצחון, הצלחה, או פשוט סתם הרגשה טובה. אני יודע, למשל, שהיום הכי טוב בחיים שלי עד כה היה היום בו פגשתי את MGMT. למה? ככה. אולי היה לי יום טוב יותר, לא יודע, אבל זה היום הכי טוב בחיים שלי שאני זוכר לשם שינוי; היה אמור להיות טוב, בא גורם ההפתעה ואז נהיה טוב יותר. חלקתי את היום עם חברים טובים, עברתי חוויה מדהימה ויש לי סיפור לנכדים היפסטרים פוטנציאלים. אבל בטח רוב האנשים יסתכלו על כך בתימהון: "זה היום הכי טוב בחיים שלך?". ובכן, כן. כי כשאתה חי קרוב ל20 שנה בלבד במדינה קטנה במעמד הביניים בעידן המודרני ובגדול פשוט נקודה אחת קטנה ומאוד לא מרכזית על פני היקום ו/או הקוסמוס כולו - אז כן, היום הכי טוב בחיים שלך באמת יערב את MGMT או כל מושא הערצה ו/או הערכה/כמיהה אחר בחיים שלך, ואותך, משיג אותו בסופו של דבר. אז מה אני רוצה בכלל לומר בכל זה? ובכן, אתם זוכרים את היום הכי גרוע בחיים שלכם? כי אם אתם אכן מתאימים לאותו תיאור של חיים בינוניים בעולם בינוני, אז כל עוד לא אנסו אתכם בתחת וההורים שלכם לא קראו לכם "אכזבה", אז היום הכי גרוע בחייכם יראה בדיוק כמו היום הכי גרוע בחיים שלי. שהוא היה, נכון עד להיום בלבד - היום. או אם נסתמך על השעה המאוחרת, אז טכנית - אתמול. אבל אני אשאר עם ה"היום", כי זה כ'כ מעצבן וכ'כ אבסורדי ו"דווקא-י" שאני חייב להיות קטנוני ולהמשך להשתמש ב"היום", כי אין - זה מהדהד, היום הזה שהיה לי! כ'כ גרוע, כ'כ מכוער. אם היו פנים ליום הזה, הוא היה ממש מכוער. אבל לא מכוער-מכוער כמו דב נמלים, מכוער כמו מישהו ממש מכוער בכיתה שלכם (שוב, הכל במידת הבינוניות הבלתי נסבלת של חיינו). קמתי בבוקר עצבני. איבדתי דברים. כמה דברים! אט וואנס! איחרתי למקומות שרציתי להגיע אליהם ולא הספקתי לעשות דברים שתכננתי לעשות. הכל הלך באיטיות וכבדות רבה. רבתי עם אנשים, רבתי עם ההורים (נו מה, זה חובה!), כעסתי, על כולם אבל בעיקר על עצמי שנתתי להכל לקרות, ועוד יותר מפעם אחת, ובעיקר כעסתי על עצמי שאיבדתי את הפריטים שאיבדתי. התחלתי להתנהג כמו קוף, שברתי דברים, כאבה לי האצבע ולמעשה היא עדיין כואבת לי. לסיכום, הדבר היחידי שהיה חיובי באיזה שהוא אופן ביום הזה - היא העובדה שאכלתי שווארמה. אבל, גם את זה אלוהים החליט לחרבן, תרתי משמע, והביקור בשירותים אחרי כן היה בלתי-רגיל בעליל, כלומר, לא בריא במיוחד, כלומר - קוליפורמים: דה ריבנג', ז''א - שלשלתי את הנשמה. כל היום הזה היה שלשול אחד גדול ושמו: היום הכי גרוע בחיים שלי. והוא היה מכוער. יש לו חצ'קונים. קוראים לו פנחס, והוא חולה איידס. פנחס חולה האיידס בעל החצ'קונים הצהובים, הוא הוא היום הכי גרוע בחיים שלי.

 

נשאלת השאלה: איזה יום יהיה לי מחר?

נכתב על ידי , 11/11/2010 01:55   בקטגוריות אלוהים הוא אידיוט, אומנות, אבסורד, רגש חסר שם או תיאור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני מופתע


שמכל האנשים בעולם
גם את נתת לרגליים שלך להוביל במקומך.

אני באמת לא יודע מאיפה יש לי כוחות נפש לדברים האלה. אני באמת לא יודע איך לא דפקתי לעצמי כדור בראש עדיין.
אני באמת לא יודע מאיפה אני שואב את הכוחות להתאושש מהדברים הללו שוב, ושוב, ושוב..אבל זה לא משנה כרגע.
זה לא קשור בכלל. זה לא קשור אליי ואלייך. זה לא קשור ליחסים ביננו.

since day one אומרים לי שאת כאב ראש. שאת מתוסבכת. שאת לא יודעת מה את רוצה מעצמך.
שאת מסוג האנשים שמחפשים משמעויות בשמיים, ובעוד שנתיים מבינים כמה מטופש הם התנהגו ושהם לא ידעו מה הם רוצים מעצמם. אני לא יכולתי להאמין לזה. אני עדיין מתקשה להאמין לזה. אני פשוט אוהב את מי שאת. אני אוהב את האדם שאת. את הבחורה הכי טהורה שאני מכיר. חשבתי שאת אבודה כמוני. חשבתי ששנינו נפגענו בדיוק מאותם דברים, ושהעולם מתעתע בנו באותה צורה. חשבתי שאת שונאת אנשים כמו שאני שונא אנשים. ודמיינתי לעצמי ששנינו יושבים לבדינו ושונאים אנשים יחדיו. חשבתי שיש ביננו כזו הבנה שלא תעשי לי דברים כאלו. אבל למרות הכל כן עשית את זה..כן נתקלת בי בלי לחשוב..כן הסתכלת על הקרקע ולא על האובייקטים סביבך, ונתת לרגלייך המשכרות להוביל במקומך.

אני מסרב להאמין שאת לא יודעת מה את רוצה מעצמך. אני מסרב להאמין שאת מתוסבכת. זה לא יכול להיות. זה פשוט לא יכול להיות. אני פשוט אוהב את מי שאת. אני אוהב את מה שאת. אני אוהב את תחומי העניין שלך, אני אוהב את הנושאים המשותפים שלנו, אני אוהב את זה שיש לנו על מה לדבר, אני אוהב את זה שאת שונאת אנשים כמו שאני שונא אנשים, לעזאזל אני אוהב אותך!!

אבל למה? למה העברת אותי 7 מדורי גיהנום? למה עשית את זה? למה אמרת לי לבוא בכלל? רצית ממני משהו? איכפת לך ממני? למה אמרת לי "לבוא למסיבה אם בא לך"? הדברים הללו לא מעניינים אותי. זה חרא. זו זוהמה. אני לא סובל מסיבות. אני לא אוהב את זה, זה לא אני גאד דמאט. אני חיפשתי אנשים שיבואו איתי, אני הלכתי בגללך, אני לא רציתי את כל זה בכלל. וכשהגעתי הייתה לי הרגשה שאני לא מעניין אותך בכלל. שזרקת זין. אני לא יודע אם בסוף היום היית עצובה בגללי, יכול להיות שלא ואז יצאתי די אידיוט ודרמטי לחינם..אבל זה לא משנה. זה לא משנה את העובדה שבאתי בגללך. זה לא משנה את העובדה שחשבתי שזרקת לי קצה חוט וגרמת לי לחשוב שאת רוצה שאתקרב אלייך. ואם צדקתי בכל זה, אז עשיתי כל מה שיכולתי..אני הגעתי, ואת פשוט חלפת על פניי כאילו לא הייתי..

את לא חייבת לי כלום. את לא צריכה להרגיש כלפיי משהו, את לא צריכה להחזיר לי דבר. רק..למה? למה לא אמרת מילה? ולמה ביקשת ממני לבוא? למה גרמת לי לחשוב שאת מבקשת ממני לבוא? למה נתקלת בי בלי להעריך נזקים? חשבתי שהרציונל שלנו עובד אותו דבר, הייתכן ולא?

אני לא יודע לאן אנחנו הולכים מכאן. הראש שלי כל כך כואב וכל מה שאני רוצה זה ללכת לישון, ואני קצת מקווה שלא אתעורר בכלל בשביל לא להתמודד עם האמת ולהעריך את הנזקים שגרמתי בעצמי, אם בכלל. אני מניח שרוב הסיכויים הם שמכאן אני נאלץ להמשיך הלאה. אבל, לאן שזה לא ילך, ומה שלא תגידי, אם בכלל תגידי דבר מה, אני עדיין חושב, שאת האדם הכי טהור שהיכרתי אי פעם..וגם אם פגעת בי, וגם אם כולם אומרים שאת רק מסבה לי כאב ושכדאי לי להשתחרר מהכבלים שלך כבר! אני עדיין אוהב את מי שאת. אני עדיין אוהב את האדם שאת. קשה לי לחשוב על משהו לגנותך. כמה שלא תפגעי בי, אני לא מסוגל. גם אם את לא אבודה כמוני,

אני פשוט אוהב את האדם שאת..

נכתב על ידי , 24/1/2009 03:22   בקטגוריות רגש חסר שם או תיאור  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



95,508
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFranky Hoon אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Franky Hoon ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)