המום,
עצוב וכואב, קיבלתי בהפתעה מוחלטת את לכתו של אריק איינשטיין. אני רואה
בכותרות, "מגדולי זמרי ישראל". תנו לי לספר לכם משהו על אריק איינשטיין.
מעבר להיותו זמר, הוא היה שחקן, יוצר, קומיקאי, מחנך ואמן משכמו ומעלה.
למעשה, גיבור תרבות. גיבור תרבות אמיתי.
אני מבולבל ועצוב ולא יודע מה אני אמור לכתוב או להגיד בבמה הזו, ולמרות
שהכאב עוד טרי, בטני ממש, ממש מלאה על נושא מאוד כאוב שמותו של אריק הזכיר
לי. הרגע שמעתי בטלויזיה את ראש הממשלה מדבר על אריק. "מגדולי הזמרים
(שוב..) של ארץ ישראל, ישראלי אמיתי, המוזיקה שלו הייתה הפס-קול של מדינת
ישראל"...חברים יקרים. מהרגע שקמה חבורת לול ועד היום (40 שנה!), הממסד לא
הכיר בהם. לפני כמה שנים פתחתי קבוצה בפייסבוק בשם "אולי כבר פרס ישראל
לאריק איינשטיין?". הקבוצה תפסה תאוצה ואז נעצרה. פרס ישראל? הצחקתם אותי.
שחקנית תיאטרון? כן, בטח. תעשיין מצליחן? אנשי הסברה?? בודאי! אבל.."זמר"?
שעוד העז לבקר לעיתים את המדינה? יוצא ומעצב "תרבות השיינקין"?? דיברתי על
זה הרגע עם גיא. הוא ציין שאריק מעולם לא חפץ בפרס ישראל. אבל מעבר להענקת
פרס לאדם ספציפי - הכרה סמלית מהמדינה במוזיקה, בסרטים ובתרבות העשירה,
הצבעונית והכי-הכי-ישראלית שאריק איינשטיין וחבורת לול הביאו לנו במרוצת
השנים, הייתה נחוצה לנו יותר מאשר לאריק. לנו כחברה. האיש הזה, שאין אדם
שלא מכיר את שמו, את המוזיקה ואת הסרטים שלו, אדם שהיה כ"כ מחובר למדינה
כולה. לעם, לקישקע של כולנו. לחובבי הספורט (כחובב ספורט בעצמו ואוהד הפועל
מושבע), להיפסטרים התל-אביבים ולקיבוצניקים ולשומר הצעיר ולצה"ל (הם יוצאי
להקה צבאית גאד דמאט!!! כולם! כל אחד ואחד מהקליקה של לול!!!), ורק עכשיו
בלכתו אנחנו שומעים את ראש הממשלה אומר מילים כאלה? זה הדבר הכי צבוע ועלוב
ופתטי ומרגיז(!!!!!!) בכל הסיפור הזה. אני יודע שהכל עדיין כ"כ טרי, ואולי
זה לא הזמן הנכון להתחיל ולדבר על זה, אבל אני פשוט לא יכול שלא להתעצבן
מזה. הממסד כ"כ, אבל כ"כ מנותק מהחברה ומהאנשים שמרכיבים את המדינה הזו.
כשהביטלס קיבלו תואר "סר" בבריטניה, הגששים צחקו על זה במערכון מפורסם
ו"העניקו לעצמם את התואר גם כן". אני יודע שזה לא כך ביננו. אני יודע
שהמונים פוקדים עכשיו את איכילוב ומדליקים נרות נשמה. אבל כ"כ עצוב לי
לחשוב שגיבורי התרבות שלנו לא מקבלים את ההכרה לה הם היו ראויים עוד בזמן
אמת מהממסד, גם היום. ובייחוד כשאתה מבקר את הממסד. יתרה מכך, גם היום
אנחנו מזניחים את אנשי הרוח והאמנים שלנו. אנחנו לא יוצאים להופעות. אנחנו
לא פוקדים את המועדונים והבארים והיכלי התרבות והתיאטראות. אנחנו לא קוראים
את הכתבים. איבדנו כיוון. ועכשיו, איבדנו עוד מורה דרך. תרבות ואומנות הם
הנשמה של האנושות כולה. בלי זה אין לנו זכות קיום, בלי זה אנחנו חיות. זה
מה שמבדיל אותנו מהבהמה. לאן הולכים מכאן, עכשיו, כשהלך לנו עוד איש גדול
שכזה? איבדנו אבא, לא פחות מזה. מותו של אריק הוא הזמן לחשבון נפש שלנו עם
עצמנו, איך אנחנו רוצים שיראה סדר העדיפויות שלנו? כשהלכתי ברחוב עכשיו
בדרכי הביתה, נעצרתי בקיוסק עם טלויזיה שפתוחה כמובן על ערוץ 2 עם החדשות
הכואבות. "עצוב נכון?", אמרה לי אישה שישבה שם. "כן, מאוד" עניתי לה. "הוא
היה החתיך של המדינה פעם!". "כן, זה נכון, אבל הוא היה גם יותר מזה" אמרתי
בחצי-חיוך. "אבל אני לא אהבתי את האופן בו הוא שר!..וגם את ריטה אני לא
אוהבת" היא הוסיפה, כשלפתע בחרו להקרין את ריטה מבצעת איזהשהו קאבר לאריק.
"האם האופן בו זמר שר הוא מה שחשוב, או התוכן עליו הוא שר?" לא היססתי
ושאלתי. "אני לא יודעת..אבל אני לא אוהבת את הקול שלו". זה היה קצת מצחיק,
אבל גם קצת עצוב, חשבתי לעצמי..האופן בו הוא שר..הקול שלו..באיזה מין כוכב,
תרתי משמע, אנחנו חיים? עם תרבות הכוכב נולדים וה"אקס-פקטורים"? מעבר לכך
שאריק ניחן בקול גברי נינוח וקליל שרק מעטים זוכים לו, ה"קול" של אריק היה
קול אמיתי, עם נרטיב ועם תוכן שהוא יצק לתוכו. וזה מה שעשה אותו ל"זמר
הגדול" שהוא היה. הוא לא היה סתם זמר. הוא היה קולו של דור, וזה היה הקול
של הישראלי היפה. כזה שאני רוצה לחשוב שישאר כאן לתמיד ושלא ימות לעולם.
אבל בישראל של 2013, אנחנו לא רוצים להקשיב לקול הזה יותר. סדר העדיפויות
שלנו התבלבל והתבחבש אי שם בין האיום האיראני לאייל גולן. אריק, נוח על
משכבך בשלום. צר לי לחשוב שלא עמדנו במשימה שאתה ומיקי גבריאלוב הצבתם לנו.
לא שינינו את העולם. אנחנו בקושים יכולים להתנהל ביננו לבין עצמנו. אבל
אני מבטיח לך שאמשיך לנסות. "והם שוב חוזרים אלינו הימים, הימים הארוכים
העצובים, שוב אשכב לבד בוהה בעננים, בואו חזרה, ימים טובים"..יהי זכרך
ברוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עובד כרגע על אלבום בכורה. מעולם לא ערבבתי מוזיקה אישית שלי עם הבלוג הזה מהסיבה הפשוטה שמדובר בניגוד אינטרסים, אבל הבלוג הזה לא פעיל יותר לכן אני עשוי לפרסם כאן בעתיד שירים מתוך האלבום שלי, בהנחה ומישהו יתעניין.