כלב שחור

1. אתמול ישב אצלי בבאר מישהו ואמר לבעז, "היי, תגיד לי מי זה הבחור הזה על השטר 50 שקלים". בעז שאל אותו, "מי?", והוא ענה לו "אני אגיד לך - למי איכפת!!".

2. הניסיון הפתטי של בנק ישראל לשלב אנשי רוח עם כסף הוא מעורר רחמים, ואני לא מעז לחשוב אפילו מה המשוררים עצמם היו חושבים על זה מוסרית ופילוסופית. איך שלא תסתכלו על זה, כסף מודרני הוא נייר. נייר שהערך שאנחנו מעניקים לו מכתימה את האנושות עוד מימי קדם. הנייר הזה, והמספר הבדיוני והלא פיזי שיש לי או לכל אדם אחר בחשבון הבנק, לעולם לא ישתווה למילים ולמשמעות האישית שכל אחד מכם מעניק לשיר שאתם אוהבים ומפרשים כרצונכם. האנושות ככלל ובנק ישראל בפרט מנסה לייפות את מה שאנחנו עושים עם הכסף ע"י תהליך רומנטיזציה. קצת רוח לכולם, מה יש?? וואלק, אבל עובד להם טוב.

3. אריה דרעי הוא גאון. כאשר הוא מתלונן על חוסר ייצוג של מזרחים בשטרות, הוא גם מעלה את הנושא של השד העדתי, אשר מעלה אותו שוב על הגל - וגם מוציא אותו כגיבור אשר נלחם בשם השוויון והצדק. פשוט גאון.

4. מה שפתטי בנו (עדיין) כחברה היא התפיסה שעל כל דבר אנחנו צריכים לעשות אפליה מתקנת. החשיבה הגזענית היחידה שעולה מתוך כל הדיון הדבילי על השטרות החדשים היא העובדה שכבר כמעט שבעים שנה אנחנו עדיין מסרבים להבין שהכל זה אינדיוידואלי. מכאן בחרו ארבעה משוררים טובים. כי הם משוררים, והם היו משוררים טובים, והם במקרה ארבעה אינדיוידואלים ממוצא אשכנזי. בעיני הועדה-לבחירת-הלמי-באמת-איכפת הם גם המשוררים הכי ראויים להתנוסס על הנייר המגוחך שלנו. אם היו ארבעה אינדיוידואלים טובים יותר שבמקרה היו ארבעה מזרחים, אז הם היו נבחרים במקומם. אבל אין כאלה. במקרה.