"The Rascals - Rascalize"
"All aboard the advanture", מכריז מיילס קיין בשיר הראשון של אלבומם החדש של הרסקלז. את מיילס, חלקכם לבטח יכירו מהרכב הצד שלו The Last Shadow Puppets, שאני מרבה לפאר כאן בבלוג. לא ברור מה מיילס חשב לעצמו כשהחליט לתת אור ירוק להרכב הצד שלו להוציא את אלבום הבכורה שלו - לפני אלבום הבכורה של הפרויקט המרכזי שלו, "The Rascals". "הרסקלז תמיד תישאר הבייבי שלי, הפרויקט המרכזי", הוא אמר למגזין ה-NME. אך מצד שני, למרות שLSP שונים מאוד במהותם מהרסקלז, קשה להאמין לו.
בשיר הראשון, "Rascalize", קורא מיילס לכולם להצטרף ל"הרפתקאה" שלו (מג'יקל מיסטרי טור, מישהו?). כבר במשפט הראשון שיוצא למיילס מהפה, ומהסאונד המחוספס של הגיטרה, ניתן להבין שההרפתקאה הזו הרבה יותר אפלה ופסיכוטית ממה שחשבתם. לאחר שמיעה מרובה של האלבום, אני כבר פחות חושב שמיילס הוא שכפול מדויק להפליא של אלכס טרנר, אלא יותר כסוג של שיבוט אפל שלו. האלבום כולו מאופיין בסיפורים לא סימפטים להפליא, הסתכלות צינית מאוד ומעט עצבנית על החברה ועל החיים, לא כל כך אופטימית, ובקיצור מאוד אפלה. בכל הנוגע למוסיקה, מיילס מסתבר אוהב מאוד להתנסות עם הגיטרה, בעיקר עם סלייד גיטר (מה שקצת מזכיר לי את סיד בארט. ובכלל, יש די דמיון בין השניים כי לשניהם יש אוזן למוסיקה פסיכודלית, ושניהם מסתבר אוהבים להתנסות בסלייד גיטר, וכמה שיותר רועש - יותר טוב). האלבום כולו מאופיין בהרבה אקספרמנטליות ודברים ראשוניים ולא מוגדרים. הבעיה היא, שהמלודיות הפסיכודליות של הרסקלז עלולים לגרום לכם לחשוב שאתם נמצאים באיזה שהוא טריפ רע למדי של LSD, תרתי משמע. כי זה טוב ויפה להתנסות עם המוסיקה והכישרון שלך, לנסות למתוח את הגבולות של עצמך והכל - אבל לעיתים אתה עלול לחרבש כאלה שטויות, שבסופו של דבר יסתכל עליך מישהו ויגיד שהמלך עירום. השטויות שמיילס עושה עם הגיטרה ב"Does Your Husband Know That You're On The Run" -"People Watching", "Stockings to Suit" ועוד כמה שירים - יותר מדי ביזאריות. הסאונד אכן חדשני ואחר, אבל כל אדם שיודע לנגן לפחות, עלול לחשוב שהסולואים של מיילס הם פשוט גרועים בטירוף. בנוסף, השימוש יתר הזה בביט של הפוסט-פאנק על מנת ליצור תחושת שיא בכמעט כל שיר באלבום, מעט מעצבנת. ישנם כמה שירים שנהרסים מהתוסף המיותר הזה.
למרות הכל, ניתן למצוא כמה נקודות אור באלבום. "Freakbeat Phantom", אחד השיאים של האלבום וגם הסינגל הראשון מתוכו, הוא ללא ספק המנון פסיכודלי שישאר איתנו עוד שנים רבות; "How Do I End This" הוא גם כן שיר נהדר, שגם מזכיר במקצת את הסגנון של LSP. גם מבחינת הליריקס מיילס לא בהכרח מאכזב; בשיר "Out of Dreams", מיילס מזהיר אותנו מפני פיתויים אסורים, שקשה שלא להתפתות ולהקשיב שוב ושוב לשיר הזה. סינגל שני פוטנציאלי? כבר יש לנו. השיר "Bond Girl" הוא ללא ספק שיר שכל גבר יכול להתחבר אליו, והדובדבן שבקצפת - השיר הפנטסטי שסוגר את האלבום, "I'll Give You Sympathy" - שבאופן סרקסטי, במקום "להביא לכן סימפטיה", מתעצבן פה מיילס על המין היפה במקצת. למעשה, השיר הזה כל כך טוב, שבזמן שאני כותב את מילים אלו, אני שומע אותו בלופים כבר שעתיים. ובצורה מוזרה למדי, אני חייב לומר שמבחינה מוסיקלית השיר הזה נשמע לי כמו ניסיון להמציא פה איזה ז'אנר חדש תחת השם "בריט-גראנג'" או משהו כזה, כי השיר הזה ממש מזכיר לי את נירוונה - רק בניחוח ושנינות בריטית.
בסופו של דבר, אני לא בטוח שהטריפ הזה של הרסקלז, מתאים לכולם, או שווה בכלל ניסיון. במיוחד כאשר יש לנו שותפות מוסיקלית הרבה יותר פוריה ומעניינת בדיוק מאותו יוצר, מיילס, יחד עם הגאון אלכס טרנר - תחת השם "The Last Shadow Puppets". בנוסף, גם שאר הבאנד-מייטס ברסקלז, לא כל כך מעניינים או עושים חשק להתייחס אליהם בכלל (עובדה שלא אמרתי עליהם מילה במשך כל הביקורת הזו ודיברתי רק על מיילס, שאגב, כותב את כל השירים וכל הלחנים). אם אתם אוהבים פוסט-פאנק/אינדי/אלטרנטיב "כבד" (כבד במובן של "פאקינג שיט, זה ממש ממש ממש שונה מכל מה שאני מכיר"), האלבום הזה כנראה בשבילכם. כנ''ל לאוהבי הפסיכדליה (כמוני), שאולי "ישימו אוזן" על כמה מהשירים פה. אבל לכל אדם אחר - אני ממליץ להסתפק בלהיט הבא של MTV2 - "אני אתן לך סימפטיה". וזה יקרה, תאמינו לי.
לינקים:
The Rascals - I'll Give You Sympathy
The Rascals - Freakbeat Phantom
The Rascals - Out of Dreams
"Be careful with that mind of yours"
נתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
