 כינוי:
בן: 33 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2010
המהפכה הפרברית
Arcade Fire - The Suburbs
זה קורה לטובים ביותר..לא, באמת, רק לטובים ביותר; געגועים למקום ממנו באת זה לא דבר חדש, וזה לא רק "ג'ני פרום דה בלוק"; ארקייד פייר מודל 2010 היא אחת מהלהקות הגדולות והמוערכות ביותר על הפלאנטה; "רדיוהד הקנדים", כך קראו להם בשעתו של "Funeral", אלבום הבכורה של השביעייה המופלאה; חצי מיליון עותקים נמכרו (לאינדי לייבל זעיר מקוויבק הרומנטית מדובר בלא פחות מסנסציה), המעבר ללייבל גדול היה בלתי נמנע והציפיות לקראת אלבומם השני הרקיעו שחקים; "Neon Bible" סיפק את הסחורה, אך בסיכום העשור סיים הרחק מאחור, בניגוד ל-"Funeral" שנחשב בידי רבים לאלבום הבכורה הטוב ביותר בעשור שעבר, חלק יגידו שיותר מ-"Is This It" של הסטרוקס; בומבסטיות, עיבודים גרנדיוזים ותיאטרליות - כל אלו אינם זרים לארקייד פייר, להקה שאומנם החלה בקטן אך הגיעה מהר מאוד לאצטדיונים מלאים שמזמזמים את אחד האנת'מים היותר טובים שיצאו בשנים האחרונות, "Wake Up"; אחרי ההרפתקאה בהקלטות בקתדרלה (בתקופת אלבומם השני), טור עולמי וחימומים של מפלצות כמו U2, ב08' החלה החבורה של וין באטלר (הסולן ומנהיג הלהקה) ורז'ין צ'שיין (בעל ואישה, אגב) להקליט את אלבומם השלישי - "The Suburbs", או בעברית צחה: "הפרברים". מהרגע ששוחררו הפרטים על האלבום היה ברור לאיזה כיוון האלבום הזה הולך, וקלישאת הרוקר המיוסר שלא רוצה כלום מלבד לחזור הביתה למקום ממנו הכל התחיל - כנראה שלא פסח גם על החבר'ה ממונטריאול/קוויבק. אכן, הפרברים בקוויבק החצי קנדית-חצי צרפתית הם ללא ספק תמונה רומנטית להפליא, ויש לנו לא פחות מ16 שירים חדשים באלבום הסוג-של-קונספט הזה - אבל עד כמה כנה ניסיונם השלישי של ארקייד פייר, בהצהרת הבאק-טו-רוטס שלהם?
האלבום נפתח כמובן בשיר הנושא "The Suburbs", שיר פולק-רוק מתקתק שמתעצם עם הזמן, גם כ"גרוור" וגם מבחינת העיבוד; "בפרברים למדתי לנהוג; אמרת לי שלעולם לא נשרוד, קחי את המפתחות כי אנחנו עוזבים" שר באטלר, קצת פחות דרמטי, קצת יותר אמין, פחות תיאטרלי בהרבה. במבט ראשון, עושה רושם שהאלבום הזה הולך למחוזות שבאמת מזכירים משהו כמו פרברים - תחושה יותר אינטימית, יותר ביתית, יותר קהילתי ובקיצור - כל דבר שהוא לא "Wake Up" בהדליין סלוט של גלסטונברי; את האלבום הזה הם הקליטו כל פעם בביתו של חבר להקה אחר, בסטודיו'ז שנבנו במיוחד בשביל האלבום הזה, מהלך שאמור היה לעזור להם ולספוג השראה לקונספט הירוק והפסטורלי שלהם; כל זה טוב ויפה, אך במהרה אנו נזכרים שמדובר בלהקה עם 7 נגנים פלוס אורקסטרה שלמה מאחוריהם בלייב, ומותיר את "The Suburbs" הרחק מאחור (באטלר היה צריך להוציא את הסינגל הזה בקריירת סולו, זה היה מרגיש הרבה יותר אמין). "Ready to Start", כמה אירוני, הוא בכלל לא התחלה - הוא המשך ישיר של כל מה שאנחנו מכירים מארקייד פייר, ושלא תבינו אותי לא נכון - אומנם מדובר בחומר הקונבנציונאלי, והוא גם נעים לאוזן - אבל הוא הכל חוץ מ"פרברים". וזה לא נעצר כאן: "Rococo", אולי השיר הטוב ביותר באלבום - מהדק אליו שוב את כל הגרנדיוזיות ותחושת הענק שארקייד פייר מתיימרים להשאיר בצד באלבום הזה, ואומנם מדובר בשיר שנושאו הוא יחסי האהבה-שנאה עם ה"מודרן קידס" (המעריצים של ארקייד פייר, אינדי-לאברז, היפסטרים, וואטאבר יו קול איט) - אבל מוזיקלית מדובר בדיוק בחטיף שאותם היפסטרים אוהבים לאהוב. לא פלא, אגב, שמדובר בשיר שגובש בסשנים ל-"Funeral" ב03'-04'. המוסיקה נפלאה - אך תחושת הסטירה צורמת ומטרידה.
אם מנסים להתעלם ממה שהאלבום מתיימר להיות ומתמקדים נטו בתחושות ובאמוציות שהשירים מעלים בנו, חציו הראשון של האלבום הוא לא פחות ממידייט קלאסיק; מהאפיות של "Rococo" דרך הריף הקליט ל"City With No Children", וגם משפט אחד שהרבה ילדי אינדי יצטטו בזמן הקרוב, מתוך "Empty Room", בו גם לוקחת רז'ין את הליד ווקאלז: "כשאני רק עם עצמי/אני יכול להיות עצמי/והחיים שלי מתחילים/אני רק לא יודע מתי". מוזיקלית, הבעיות מתחילות פחות או יותר בטראק השביעי-שמיני, אולי ספציפית ב"Half Light II (No Celebration)" (לא נמאס להם מספרות רומיות בשירים?), שם הסינת' וברייק הגיטרות צורחים בונו, די אדג', ועוד כמה שמות שלא אמורים להגיד הרבה לסבתא הצרפתיה של רז'ין בפרברי מונטריאול; ההתעקשות של באטלר וחבריו להביא לא פחות מ16 שירים חדשים אל תוך אלבום קונספט אחד מעט מורידה מהאימפקט של הרעיון, בערך כמו עודף מידע או יותר מדי עונות ללוסט - זה פשוט יותר מדי, לא אמרתם שאתם מנסים להיות צנועים?
יש כאן עוד כמה שירים טובים, כמו "We Used To Wait" שנכתב על מכתבי אהבה בנעוריו של באטלר, "Suburban War" שהוא שיר טוב למרות שהוא צועק ספרינגסטין, ו-"Month of May" עוד איך שהוא התעכל לי למרות המונוטוניות שלו; בסופו של יום, אני אוהב את האלבום הזה - אבל לראשונה בדיסקוגרפיה של ארקייד פייר, לא כמכלול; ואין דבר שאני יותר נהנה ממנו באהבתי למוסיקה, מאלבומי קונספט או אלבומים שהם יצירה אחת שלמה - אך הפעם מדובר בלא פחות מטרגדיה בשבילי, שכן מדובר באלבום שניסה להיות משהו כזה - לא הצליח, ולחבורה של באטלר יש מזל שיש להם שירים שעומדים איתן כאינדוידואלז כמו "Rococo" (אני מת כבר לראות את הדבר הזה בלייב בבימויו של טרי גיליאם) או "The Suburbs". אז ארקייד פייר נותרה ועודנה הלהקה הגדולה שהיא, אלבום חדש של הקנדים הוא לא פחות מאירוע תרבותי מכונן וזה ישאר כך גם אחרי נסיונם השלישי - גם אם הגיחה הזו לפרברים היא לא יותר מביקור מולדת קצר ואחורה פנה לאמריקה, אבל דבר אחד מפריע לי - בעוד שבועיים אני אזמזם רק את "Rococo", וחבל. או וול, אולי את הקלאסיקה שאני כ'כ רוצה ומצפה לה אקבל בנסיונם הרביעי, עד אז, תמיד אפשר לחזור ל-"Funeral".
שבוע טוב לכולם,
נתי.
| |
5 רגעי נחת לסופ''ש
מה שיוצא אני מרוצה: ארקייד פייר, גורילאז, קווינז אוף דה סטונאייג'.
1. NME's Arcade Fire Video Interview: אלו הם ימים גדולים למשפחת ארקייד פייר; אלבומם השלישי והמצופה "The Suburbs" עתיד לצאת בשבוע הבא (לא ששמעתם את זה ממני אבל האלבום אכן דלף לרשת לפני כמה ימים) וכבר נפל הוא בזרועותיהם הפתוחות של המבקרים שאכן לא מפסיקים לפרגן; "בעולם חסר לב וללא כל תקווה, הצוות הכי נכון ברוק כיום קופץ על מנת להציל את נשמותינו..שוב!" אומרים ב-SPIN האמריקאי, בעוד שאצל הממלכה המאוחדת מדובר בלא פחות מגאולה: "THE SAVIOURS OF ROCK" מכריז האישו האחרון של הNME, מלווה בכתבת שער של ההרכב הקנדי המצליח בכל הזמנים (אם לא מחשיבים בדיחה ושמה ניקלבאק). כמו כן, ב6 לאוגוסט (יום שישי הבא) יופיעו ארקייד פייר במדיסון סקוור גרדן בהופעה חינמית שתשודר גם לכל העולם ביוטיוב, ובביומו של לא פחות מטרי גיליאם (מונטי פייטון, האחים גרים, דר.פרנסוס). אם כן גם כאן לא נפסח בחגיגות, הורדיקט שלי על האלבום אכן יגיע בביקורת בפוסט הבא, ובנתיים נתחיל בראיון וידאו קצר של NME, על השירים "Rococo" ו-"We Used To Wait" מתוך האלבום החדש, תהליך הכתיבה ומכתבי האהבה שהיוו השראה לאלבום החדש.
2. Arcade Fire's "The Suburbs" Track By Track Guide: והנה טראק ביי טראק חביב מתוך הבלוג של NME, מלווה בהערות מוין באטלר בעצמו. על השיר "City With No Children": "אם היית בוויליימסבורג או באותם חלקים בלונדון בהם בני 30 ומעלה הם בעלי אותה תספורת, קיים בך הרבה לחץ להיות חלק מאותה חברה מסחרית, קשה לנווט במקומות כאלה".
3. NME's Arcade Fire Photo Gallery: ונקנח בגלריית תמונות של השביעייה המופלאה תוך כדי סיקור נקודתי של NME על המייקינג של "דה סברבז".
4. Gorillaz Live in Syria: דיימן אלברן מחזק את קשריו עם המזרח; זה התחיל בפלירטוט קצרצר עם השפעות ערביות ב"Think Tank" האחרון של בלר, המשיך בנגיעות אוריינטליות באלבומם החדש של הגורילאז בשיתופם של התזמורת הלבנונית הבינלאומית, ועכשיו יש לנו עוד ציון דרך בגשר הבריטי-ערבי המדובר: גורילאז הופכת ללהקה הבריטית הראשונה שמופיעה אי פעם בסוריה. אכן כן, פרץ של קנאה עובר בי כשאני רק חושב על העובדה שבובי וומאק צורח את נשמתו החוצה במדינה השכנה-אך-עוינת-לנו, ולא נותר לי אלא להקשיב לקאנו מרפרפ על "דגל לבן" בסטרימינג אונליין של ההופעה החד-פעמית והמדוברת הזו, ולחלום על הסכם שלום אפשרי, אחריו אולי, מי יודע, יום יגיע והרכבים יצאו בהכרזות "Middle East Tour" בהם הם מדלגים מסוריה לישראל..יו מיי סיי איים אה דרימר, אבל סקרו יו, היום הזה עוד יגיע.
5. Queens of The Stoneage - Ode to Clarissa: ונסיים ברי-אישו/דלוקס אדישן/וואטאבר יו קול איט של QOTSA, אשר מציינים כמעט עשור מצאת אלבומם הראשון והפנומנלי "Rated R". הנה אנרליסד טראק ראשון שנחשף מתוך אותם סשנים ראשונים אבר של הלהקה, אשר הולך לצאת בדלוקס אדישן יחד עם עוד טראקים לא מוכרים מהזמנים המתוקים של 01'.
סופ''ש נעים בין נבכי "הפרברים",
נתי.
| |
הדראמז מגיעים לת'א
הדראמז חותמים סופית את הליין אפ המטורף של הייניקן מיוזיק קונפרנס השנה (LCD סאונדסיסטם, P.I.L של ג'וני רוטן), שייערך גם הפעם במשך יומיים בגני התערוכה בת''א. חשוב לציין: Alive Productions עושים זאת שוב (!) ומביאים את האקטס החמים ביותר בפלאנטה נכון לעכשיו (כזכור, אלייב אחראים לבואם של שמות גדולים בזמן אמת כמו MGMT, פיית' נו מור, ג'יימי לידל ועוד רבים אחרים)
לינק כאן, דיבורים ובלבלות בהמשך השבוע כשיהיה לי זמן, מה שבטוח - ניפגש שם.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
