 כינוי:
בן: 33 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2010
5 רגעי נחת לחג
תקופת החגים ניראת כמו נצח: סליי בלז, אוקיי גו, סרפר בלוד.
1. Sleigh Bells - Infinity Guitars: למשך תקופה שבדומה לחגים באמת נראתה כמו נצח, הסינגל המטורף הנ'ל היה נטול קליפ; אלבום הבכורה "Treats" יצא עוד במאי, ואת "Infinity Guitars" יכולתם לשמוע לפעמים ב2 וחצי בלילה בגלגל'צ, אבל עכשיו ניתן גם לצפות בתופעת הנויז-פופ, בוידאו שבאמת היה מתבקש כבר מלכתחילה.
2. OK Go - White Knuckles: לאוקיי גו יש סינגל חדש. את מי מכם זה באמת מעניין? בעצם, נשאל שאלה אחרת, מי מכם הקשיב בכלל לאלבום החדש שלהם? בואו נשאיר את השאלה באויר וניתן לעובדות לדבר בעד עצמן; שלשום אוקיי גו שיחררו את הקליפ לסינגל החדש "White Knuckles", היום יש כבר 2 מליון צפיות והמספרים רק עולים. הולי שיט. והפעם בתוכנית, אחרי דומינו אנושי, ריקודים על הליכונים ועריכות זולות של צלמי חתונות - הקליפ כולו מוקדש לחברו הטוב של האדם, הכלב. זה גורם לי לחשוב איך הם לא עשו את זה עד עכשיו, וגם..מה לעזאזל הצעד הבא? אקרובטיקה עם פירומנים ברקע? נו קידינג שיט. זה לא שאני לא נהנה מהחצי להקה-חצי תופעה אינטרנטית הזו, אבל חבל, יש גם מוסיקה לא רעה מאחורי הקלעים.
3. Surfer Blood - I'm Not Ready: סרפר בלוד נמצאים כרגע בטור אמריקאי משותף עם הדראמז, ובזמן שאלו עסוקים בלהשיג מחליף לאדם קסלר, סרפר בלוד נראים רגועים מתמיד; הנה שיר חדש העונה לשם "I'm Not Ready". ורדיקט? מזכיר טיפה את "VCR" של הXX בריף הראשי אך מאבד מן הדמיון בהמשך. בלי יותר מדי הפתעות, מעט מונוטוני אך ממכר לבסוף - כך אני אוהב את הסרפר בלוד שלי.
4. Cake - Sick of You: דארקי, זה בשבילך; התשובה הקליפורנית לפיקסיז ולהיט אנדרגראונד ניינטיזי, א.ק.א קייק, חוזרים לאולפן אחרי בצורת של 6 שנים (שזה כמעט 7, שזה כמעט שנה בחיי כלב. שיט מאן! דאט איז וואק). האלבום החדש צפוי לצאת בינואר ועד אז ניתן להנות מטראק חדש ואקסקלוסיבי אצל SPIN. ורדיקט? לא הרבה השתנה אצל העוגה. אותם מצרכים שמכילים בעיקר: ציניות, פסימיות, ועוד קצת ציניות באלטרנטיב אמריקאי מאוד טיפוסי+כלי נשיפה שמזכירים מעט את הראשון של הרקונטורז.
5. Animal Collective - Bluish: לאנימל קולקטיב יש קליפ חדש. לשיר מאלבום קודם. מ2009. למרות קידום הE.P החדש. והסרט החדש. והאלבום סולו של הסולן. עד כמה זה באמת מפתיע אתכם? רק מלהקה שהגדירה מחדש את המושג "ניאו-פסיכדליה" אפשר לצפות לצעד שכזה. ובלי יותר מדי בולשיט, הנה הקליפ באתר הרשמי.
ולפני שמסיימים, אתם מוזמנים להצטרף למאבק למען רימסטר לקטלוג השלם של אריק איינשטיין (איטס אבאוט פאקינג טיים  ).
חג שמח לכולם,
נתי.
| |
המבאג בן שנה וקצת
ליתר דיוק: שנה, חודש ויום עברו בדיוק מאז יצא המבאג. אני זוכר הכל. את התגובה שלי לשם של האלבום (W..T...F?), את הרגע שבו הוא דלף לרשת, את ההאזנה הראשונה שלי עם חברים, את הקניה החגיגית של האלבום, את הריצות בטירונות תוך כדי זמזום "Potion Approaching", הנסיעות לבסיס תוך כדי "My Propeller", הפרידה מההיא והדמעות לצלילי "Cornerstone". כל זה הוא עולם ומלואו, אבל המדהים הוא שכל זה הוא עולמי האישי בלבד. משום מה, דווקא עכשיו זה צף בחזרה, שנה וחודש אחרי יציאתו אל אוויר העולם; לכולם זה חוזר בבום. דווקא עכשיו, אני נתקל בהרבה אנשים שעוברים את אותו תהליך שאני עובר כרגע עם התקליט הזה, כל אחד מן הסתם עם החוויות האישיות שלו. לאחת זה גם כן מזכיר את הטירונות. לגיא, שהיה שותף להאזנה הראשונה שלי, זה בא בבום שעדיין לא נגמר. אור אמר לי ש"Crying Lightning" היה קצת גרואר בשבילו אבל בסוף הוא הבין את טבעו של התבלין. שנה. עברה פאקינג שנה, ועדיין לא קיבלתי אוברדווז. ולא סתם שנה, שנה שנראתה כמו עשור, אנד יט, הוא עדיין שם - סגול (כמו יין), מוזר (כמו "The Jewellers Hands") ומסתורי; ויזואלית הוא לא מרמז הרבה (אם בכלל), קצת כמו הרביעי של זפלין. שום דבר לא מכין אותך למה שהוא מכיל בו. חוץ מצלילה אינסופית של אינספור מחשבות, גם עולים לי הרבה רפרנסז. בואי? ניק קייב? ג'וש הומי? אפילו קצת סאבאת'. אבל כל זה באמת לא אומר כלום, שורה תחתונה - זה מריח ונשמע כמו קופי קוטב. בעיקר מרגיש כמו אלכס טרנר. אה, וגם, עוד פרט אחד קטן: מריח, ובעיקר נשמע, כמו קלאסיקה מיידית. אפילו נצחית. כן, כבר עכשיו, ויותר מקודמיו.
| |
זיכרון
 "היי נתנאל, אתה הולך לצום השנה?"
"לא! אני לא חייב, אני עדיין לא בן 13!".
באותה שנה ניסיתי לצום דווקא.
בבוקר למחרת אכלתי יופלה.
אין שנה בחיים שלי שהעברתי צום בהצלחה. פעם זה היה כישלון אישי מפואר. הילד שהייתי נהג לקחת את זה קשה. היום כבגיר אני בכלל לא מנסה. זה מזכיר לי כל פעם כמה שאני אוהב לברוח מאחריות. כיום צום יום כיפור לא נתפס בעיניי כשאלה של אמונה, לפחות לא כפי שראיתי את זה אז, בעיניו של ילד בביה''ס יסודי. כשעברתי את גיל בר המצווה, כבר לא היה לאן לברוח. עכשיו הילד שהייתי התעמת עם העובדה שהוא הולך ישר לגיהנום. הימים של אכילת כשר בפסח התפוגגו, הפעם ההיא בתאילנד שאכלתי חזיר בטעות ובכיתי לאבא ("תרגע! ההלכה אומרת שאם זה נעשה בטעות זה בסדר!") כבר רחוקה מאוד מהיום. היום..היום אני סתם אנטיפת. אני אפילו לא יודע אם אני מאמין באלוהים או לא. זה לא שאני לא צם כי אני לא מאמין בשום דבר. זה פשוט כי אני לא מוכן להתעסק בשאלות גדולות. יו נואו, בריחה מאחריות, רייט? קל לי לטמון את הראש בחול.
כששמרתי בש.ג של הבסיס שלי, הנגד שבשער נכנס לבוטקה שלנו להעביר לנו את הזמן. הוא אמר שכל יהודי נולד עם אחריות לעשיית מצוות. לגוי יש את האפשרות ל 13 מצוות, לנו יש 613. 600 ופאקינג 13. "אם היית עובד במכרה יהלומים, כן? והבוס היה אומר לך שאתה עובד תמורת 1000 שקל לשעה, ולעומתך יש עובד שעובד את אותן השעות בדיוק, תמורת 13 שקל לשעה. מי יוצא כאן פראייר?". "העובד השני", אמרתי בתמימות. "בדיוק. ככה זה עם יהודים וגויים. יש לך אפשרות ל613 מצוות, לגוי יש רק 13. מי כאן הפראייר? תעמוד במצוות הללו ותקבל חיי מותרות בלתי נגמרים בגן עדן. הגוי יעמוד במצוותיו והוא יקבל הרבה פחות בפתח שערי גן עדן". פחדתי לשאול אותו מה קורה אם לא אעשה כלום. "וואלה צודק", הנהנתי בהסכמה..אני אוהב להשלות אנשים כאלה, גם בשביל שלא יחשבו עליי דברים רעים, וגם בכדי לא לערער את אמונתם. הם כ'כ בטוחים בדבריהם. איזה דבר נפלא זה. אני עדיין עושה חשבון נפש עם עצמי. נדמה לי. בדרכי שלי. אני רוצה להאמין,
שזה דבר טוב. שאני מבקש סליחה ממישהו כי אני מתכוון לזה, לא כי אני פוחד
מהחיים שאחרי המוות.
סוגר את דלת החדר. חושך. סיגריה. שיר שקט ברקע.
גיחה קצרה אל העיר, כולם לבושים בלבן.
אין עוד דבר כזה בשום מקום אחר בעולם.
אני אוהב את יום כיפור. גם אם אשרף בגיהנום יום אחד.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
