לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כלב שחור


מוסיקה, אומנות ותובנות.

Avatarכינוי: 

בן: 33

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2012    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
26272829   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2012


אני אוהב את המדינה הזאת. אבל אני לא יכול שלא להרגיש לפעמים שבא לי לוותר. שהמציאות פה עושה לי חשק לדפוק לעצמי כדור בראש. אתה מזדיין שבוע בבסיס, עושה תפקיד חשוב שאתה מאמין בו ושצריך לעשות אותו כי אף אחד אחר לא ידאג לזה במקומך. אתה חוזר לחיים האזרחיים שלך וכבן תרבות מצפה לקצת שקט נפשי מהבלאגן הפוליטי העגום שאתה חי בו, ע"י צריכת תרבות ואמנות, שלנו ושל העולם הגדול. אבל הפלא ופלא, אין לך בכלל את האופציה לחוש בשקט נפשי ובשפיות הכוללת של אזרחי העולם. הם לא חולקים את זה איתך. אתה מגלה שאתה במוקד האש של חרם תרבותי, מצורע, ילד הכאפות של הכיתה שמצוייר בעיניהם בכלל כבריון. למה אנחנו באמת נלחמים בחזית? אני אגלה לכם סוד, זה לא באמת בשביל צורה כזו או אחרת של ארץ ישראל, שלמה או לא שלמה, ירושלים או לא ירושלים. מעבר לכך שאני נדרש לשמור על זכותי לחיות כאן, אני נלחם בסופו של דבר בכדי להיות נורמלי. ביטחון במזרח התיכון יוביל לשפיות, לשגשוג כלכלי, להתעסקות בנושאים חברתיים חשובים לא פחות, ומעט (ממש מעט!) זמן פנוי לקצת, קצת תרבות. ואני מאמין בצדקת דרכי, אבל יא אלוהים כמה שזה קשה. כולם מנסים לשכנע אותך שאתה לא נורמלי, ויתרה מכך, אתה בן זונה. הדרך שלך לא שפויה, בלתי לגיטימית, והקיום שלך הוא בלתי נסבל. מבחינת השכנים שלך זה לא הבית שלך כאן, מבחינת העולם אתה בריון מניאק, ואה, לא, אתה גם לא תהנה מפירות התרבות של העולם הנאור. אנחנו רצחנו אינדיאנים וההם ניסו לכבוש את כל אירופה, אבל זה היה לפני 400-500 שנה. כל כובש היום יהיו סיבותיו אשר יהיו הוא מינימום נפוליאון. הבן זונה שיגיד לי שאני חי בבועה כי אני כותב את מילים אלו בגלל שלהקה כזו או אחרת ביטלה הגעתה לארץ, מבחינתי שווה ערך למחרים, או פשוט לטיפש שטומן ראשו בחול. כל ביטוי כזה או אחר לחרם תרבותי שגם מצליח, פירושו כניעה לטרור ונצחונו המוחלט עלינו. חרם על כל צורותיו איננו לגיטימי בשום אופן בעיניי כי הוא לא מוביל לפתרונות, הוא רק מלבה את אש שנאת החינם בין כל הצדדים המעורבים. אמן אשר מחזיק בדיעותיו יהיו אשר יהיו צריך לשאוף לומר אותן בכל מקום, רק כך משנים דעת קהל - כאשר מסתכלים לו בעיניים ואומרים לו את מה שאתה חושב, אם דרך האמנות שלך אז מה טוב. אבל דה-לגיטימציה של גורם כלשהו בזירה הדמוקרטית, תוך כדי אי-רצון להקשיב לו (או לתת לו את הבמה לדבר), הוא לא יותר מאשר אקט פאשיסטי מובהק. במילים אחרות, לנסות להוביל חברה שלמה לשינוי דיעה ע"י חרם זה כמו לנסות להוביל להפיכה בפיגועי טרור. זה כמו לנסות להוביל למשטר דמוקרטי ע"י אקט לא-דמוקרטי, או כמו שההיפים אוהבים: "כמו לזיין בשביל להיות בתול". אתם מבינים את האבסורד? העולם ה"נאור" רוצה לשנות אותך ע"י מעשה לא-נאור-בעליל, בשביל שתהיה נאור גם אתה. אז זה למה חרם איננו לגיטימי. אבל היי, בעצם, אני הולך סחור סחור. היה חשוב לי רק להבהיר את עמדתי בנושא, אבל הנקודה הראשונה שלי הייתה שאני מרגיש לפעמים שאני נשבר. שעוד רגע המציאות הסבוכה הזו אוכלת אותי ואני אשאר אבוד לנצח. שמערערים לי את הביטחון. שקשה לי שבוע שלם לעשות את התפקיד שלי בצבא באינטנסיביות ולהרגיש שכל יום הוא מינימום מלחמת עולם, ואז לחזור לחיים הכביכול "רגילים" שלי ולגלות שאני מצורע. אני יודע שזה מה שפרצופים צוחקים בחשיכה היו רוצים שיקרה לי עכשיו. שאני אתבאס למוות. שאוותר, שרוחי תיפול ושאתן להם לשתות את הדמעות המתוקות שלי כמו קרטמן. אבל נו פאקינג וואי. אני אגיד לכם מה יקרה עכשיו. אלך לשתות מחר באיזה פאב ואדסקס על צרותיי עם אחרים תוך כדי דיבור על הדברים שאני אוהב והאלבום החדש של הזמרת ההיא וההרכב ההוא, כי זה מה שמשאיר אותי שפוי במקום לדפוק לעצמי כדור בראש, וביום ראשון אני אחזור לבסיס וכך תימשך המנטרה העגומה הזו והיא לווא דווקא תיגמר כשאשתחרר. היא תמשיך עד שהכף יוכרע. עד שיפול פה דבר. אלה חיים טראגים, לא שפויים, המציאות שלנו נעה על ספידים וההזדמנות לעשות משהו יפה בעולם כאילו חומקת לי בין הידיים. אני עדיין אלחם בשביל דברים שאני מאמין בהם, אבל כרגע אני עושה פוס, עוצר ומצלם תמונת מצב ומבכה את המציאות העגומה לה נקלענו בעל-כורחנו. אני לא כותב את מילים אלו בכדי להצטייר מסכן, או בכדי לצייר אותנו כמדינה של מסכנים. אני לא ימני ואני לא שמאלני. אני לא שונא ערבים, אני לא שונא מתנחלים, ואני לא רוצה א"י ישראל שלמה בדיוק כמו שאני לא רוצה שיזרקו אותנו לים. אני אזרח שומר חוק, אני עושה את המוטל עליי, אני מאמין שמגיע לי לחיות כאן, ואני מאמין שמגיע לי לצרוך תרבות כבן תרבות, שכן אני אזרח העולם ובן אנוש כמו כולם. אני רק רוצה, להרגיש נורמלי. אני כותב את המילים הללו בשביל לשכנע את עצמי שאני כן שפוי. שאני לא חי את היום-יום בשביל כלום ושום דבר. שאני מקיים את אשר הוטל עליי משמיים ביום הולדתי. אני מנסה לשכנע את עצמי ששווה להמשיך לחיות גם כשהאנושות חולה, מסונוורת משנאת השונה ואכולת אינטרסים מנוגדים. שווה להמשיך לחיות בעולם הזה בכלל ובמקום הזה בפרט,ולו רק בשביל לשנות את האנושות. או אלבום חמישי לסטרוקס. אבל יא אלוהים, כמה שזה קשה. אלו באמת חיים טראגים, ואם לא אתייפח ביני לבין עצמי, ביני לבין המחברת שלי (או הבלוג שלי, וואטאבר), אז איפה אמצא נחמה? מצחיק שבתור ישראלי כנראה כ'כ הורגלתי להתנצל, שעכשיו אני גם מתנצל על כך שאני מבכה את העולם. עכשיו אסיים את דבריי, אקח נשימה ארוכה ומהלימבו אחזור אל המציאות. היא תראה לי בדיוק כפי שהשארתי אותה לפני שברחתי לעולם המחשבה, אבל עכשיו, אחרי שצללתי למעמקים, אני צריך לבחור בתבונה רבה מה הדבר הנכון לעשות בכל פעולה שאני עושה. אני צריך תמיד להזכיר לעצמי במה אני מאמין, האם דרכי היא היא הדרך הנכונה והאם אני נלחם מספיק בכדי להשיג את מטרותיי. אני לא יכול לתת ללופים של המציאות הזו להשכיח ממני את עקרונותיי. אני לא יכול לתת לרמאים ולנוכלים לנצח במשחק השח הזה, שתכלס בכלל לא רציתי לשחק אבל אין לי ברירה. והכי חשוב - לא לטמון את הראש בחול. כי אז אני משול למת. מחוסר אונים חייבת להגיע תשובה. אני עדיין לא יודע מה היא, אני עדיין חש בעצבות בלתי ניתנת לתיאור, אבל שווה לי להמשיך לנשום ולו רק בשביל הסיכוי הקטן שאוביל למציאת התשובה הזו, ושנחיה פה בשקט, נורמלים ושוים בין שוים. אם חשבתי בתחילת דבריי שאסיים אותם בעוד הבעת צער ושזו תהיה הנקודה המרכזית שלי, כנראה ששכחתי שאני חובב סופים הוליוודים. חייב להיות לזה סוף טוב, לא? לא?
נכתב על ידי , 23/2/2012 23:26   בקטגוריות כאב  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בינקי ופאב נו מור/הסוף של ליטל ג'וי?/אדם גרין ובינקי עם אלבום חדש



 

יש לנו הרבה אינפורמציה חדשה אז לטס מייק איט קוויק: למי שלא יודע/מכיר, פרוייקט הצד המקסים של פאבריציו מורטי (המתופף של הסטרוקס) "Little Joy" הוא הרכב פולק-רוק אשר הורכב משלושה אנשים, רודריגו אמרנטה (ווקאלז, גיטרה), פאב מורטי (ווקאלז, גיטרה), וחברתו מזה זמן רב בינקי שאפירו (ווקאלז, פרקשן). הנה "The Next Time Around" למי שפספס. דיווחים אחרונים על פרידתם של בינקי ופאב מסמנים ככל הנראה את סופה של הלהקה הנהדרת הזו, שבאמת הייתה מוצלחת ללא שום קשר לסטרוקס וואטסואבר, עם מוניטין שנצבר (כמעט) מאפס בזכות מוזיקה מצויינת. למרות שהם הופיעו בשנה החולפת ללא פאבריציו, עושה רושם ש"Little Joy" כבר לא יחזרו לאלבום שני (או לפחות לא בזמן הקרוב) וזה לווא דווקא בגלל הפרידה של "פינקי"; אחרי חפירה אינטרנטית מאומצת שלי, הגעתי לפתע לדיווחים על אלבום חדש שאדם גרין הקליט עם בינקי שאפירו. שם להרכב/אלבום/שיתוף הפעולה הזה עוד אין, ונכון לעכשיו אדם גם מחפש לייבל חדש. הם כבר הספיקו להופיע יחדיו עם החומר החדש בL.A. אם הייתי בלוג רכילות הייתי מפרסם פה למעלה תמונה של בינקי עם פאבריציו, אבל לצערכם זהו בלוג מוזיקה ולמרות מידה מסויימת של צער על סיום היחסים בין פאב לבינקי, אני יותר מנרגש לקראת שיתוף הפעולה המוזיקלי בין אדם גרין לבינקי שאפירו. בואו נקווה שזה יהיה טוב, יש למה לחכות ללא ספק. מותה של להקה אחת, היא לפעמים התחלתה של אחרת..

נכתב על ידי , 16/2/2012 21:07   בקטגוריות מוזיקה, מוסיקה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



5 רגעי נחת לסופ"ש


אף פעם לא דיברתי כ'כ הרבה אנגלית בחודשיים וקצת: ג'ק ווייט, סליי בלז, גירלז.



 

1. Jack White - Love Interruption: לפי הסינגל החדש של ג'ק ווייט, כנראה שאין מקום כרגע לאהבה חדשה בחייו. "אני רוצה שאהבה תגלגל אותי לאט לאט, תתקע לי סכין בגב ותסובב אותו/לא אני לא אתן לאהבה להרוס אותי, להסיח דעתי או להפריע לי" הוא אומר בנחישות רבה, ועל הדרך משחרר גם את הוידאו לסינגל הממורמר הזה בלא אחרת מאשר הולנטיינז דיי. בהחלט, יותר "לאב אינטראפשן" מזה אי אפשר לקבל. תודה ג'ק ווייט שהרסת לכולנו את יום האהבה עם השיר החביב הזה.

 

2. Sleigh Bells - Reign of Terror: בואו נדבר קצת על אלבומים חדשים; מי שמחפש משהו לסגור איתו את החורף בפעם האחרונה יכול בהחלט להנות מאלבומה השלישי והמופתי של שרון ואן אטן "Tramp", שללא ספק נמצא אול אובר בזמן האחרון וקשה להתחמק ממנו, אחד הרליסז הטובים הראשונים שיוצאים ב2012. נסו את "Serpents" למשל, סינגל ראשון מתוכו ופולק-רוק סוחף במיוחד. לעומת זאת, מי שמתקשה כבר לחכות לבואו של האביב, או אולי אפילו הקיץ, יכול כבר עכשיו לשמוע בסטרים חינמי את אלבומם החדש של סליי בלז, שיוצא באופן רשמי ב21 לפברואר.


3. Girls - I Will Always Love You: כריסטופר אוונס כבר הצטיין בעבר בלקבקר ארנ'בי/סול קלאסיקס. נסו למשל את "End of the World" הנהדר, מגובה כמובן בלהקה כולה. הפעם לרגל מותה הטראגי של וויטני יוסטון כריס מקבקר את "I Will Always Love You", במקור של דולי פרטון דרך אגב.

 

4. The Kills - Pale Blue Eyes: הקאבר המקסים של דה קילז ל-"Pale Blue Eyes" הקלאסי של הולוט אנדרגראונד מסתובב ברשת כבר שנתיים, אבל עכשיו הוא יוצא בהוצאה רשמית כבי-סייד ל"The Last Goodbye". ניתן להקשיב לו בפיצ'פורק.

 

5. Paul Mccartney Discusses Kisses on the Bottom: פול מקרטני בן 70. 70! והוא עדיין חי ובועט. אלבומו הקודם "Memory Almost Full" הוא אחד האלבומים היותר טובים שלו בכל קטלוג הסולו שלו אם תשאלו אותי. החודש הוציא מקרטני את אלבומו החדש "Kisses on the Bottom", והפעם מדובר באלבום גדוש בקאברים להוליווד/אמריקן אולדיז. הנה ראיון נהדר בן 15 דקות בו מדבר מקרטני על כל תהליך יצירת האלבום הזה, ומעבר.

 

משתהה בעיניכם הכחולות,

נתי.

נכתב על ידי , 16/2/2012 17:01   בקטגוריות מוסיקה, מוזיקה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

95,505
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , פילוסופיית חיים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFranky Hoon אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Franky Hoon ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)